כמה נחמה ועידוד טמונים בגישה שגורסת כי העיקר הוא המבט קדימה. נשמרת היא מלהרהר בציצים שנשרו או בענפים שנגדעו. כל מעייניה בציצים ובפרחים החדשים הרדומים לפי שעה מתחת לאדרת החורף ומייחלים לקרני השמש המחממות שתלטפנה ותעוררנה אותם לחיים רעננים. מה נשגבה היא המחשבה האידיאלית הרואה בחורף את עריסת האביב המתחדש ולא את בור קברו של הקיץ שחלף. איזה שפע של נוחם והתאוששות צפון בזווית ראיה נכונה זו!
_x000D_
לאור מסקנותיה, ילהטו מרוב בושה פני כל אלו האומרים להתבייש בעידן החורף הקשה הפוקד את חיי עם ישראל, החושבים בטעות כי כבויים הם זיקי התקווה לתחיה מחודשת ורעננה. זאת, אף שעדיין לא נושענו וטרם ראינו ניצנים ראשונים לתקווה זו.
_x000D_
מדוע הננו חדלי תקווה רוחנית? האם משום שהחורף ההיסטורי נמשך ומתארך זמן כה רב? כיצד אנו מתעלמים וטחו עינינו מלראות את הציצים הבודדים, המבשרים לנו בבטחה כי הנה מתקרב חורפנו לקצו?
_x000D_
אמנם אין כל טעם להתכחש לאמת, כי בהשוואה לממדי התקווה היהודית, עדיין שרוי החורף הרוחני של עמנו בעיצומו. בנושאים כאלו לא רצוי שניתפס לאשליות או נעצום את עינינו מול תופעות רבות המהוות סתירה מוחלטת לתקוותנו. כאשר ניטיב לדעת את המומים שאנחנו נגועים ולקויים בהם, וחורבנם יכאיב לנו עד מאד, יהיו אלו התנאים הראשונים שיכשירו את הקרקע לשיפור פני עתידנו.
_x000D_
ובכל זאת לא נמחה התאריך הסמלי של ראש השנה לאילנות. התאריך המסומן בלוח החורף מעיד על העמידה במבחן של גרעין היהדות הפנימי, השרף שבאילנות. מתוכנו פנימה צריכים להישמע פעמי האביב הרוחני שלנו.
_x000D_
למרות הטשטוש הרוחני, מבצבצים ועולים בלבבות יהודיים רבים ניצני תשובה. יש אנשים ונשים לרוב, שהיו מאושרים אילו יכלו להוסיף לפחות נדבך אחד בבנין המחודש של חיי היהדות הנאמנים. כלום אין לראות בהתפתחויות האמורות סימני בשורה. שהרי למרות החורבן הרוחני שפקד אותנו, ממשמש ובא אביב תחייתנו והתאוששותנו. הגיע ט"ו בשבט והשרף כבר עולה באילנות!
_x000D_
לשון הקודש היא השפה היחידה שבה אין המושג "חורף" אפוף קדרות ומעורר הרהורים נוגים הקשורים לימי הזקנה והשקיעה של האדם. נהפוך הוא: המילה "חורף" משמשת כתיאור מלבב לימי פריחת הנעורים, כדברי הפסוק: "כאשר הייתי בימי חורפי" (איוב כ"ט, ג'). רק היהודי יכול לומר כך, כל אימת שחושב על תקופת ילדותו ועל כוחותיה המתעוררים אט אט וקמים לתחיה.
_x000D_
בעידן שהחורף שולט במלוא עוזו, הנך שש אלי גיל וניתר ממקומך, מופתע עד עמקי הנשמה לקראת כל נרקיס ופרח צבעוני קט המעז להגביה את ראשו מבעד לאדמה. אז הינך משחזר במוחך את כל המלחמות הקשות שפקדו אותו ואת כח העמידה העצום אשר גילה לנוכח הסער. לבך מוצף ברגע זה בחדווה ובאושר. והנך לוחץ את הפרח הנפלא אל לבך באהבה ובחום, בהיותך נסוך ביטחון וסיפוק כי הנה נתגשמה תקוותך וט"ו בשבט הגיע! הלא זה היום המסמן מפנה כביר בחיים, יום שבו תאיר השמש במלוא זיווה ותציף באורה פני תבל.
_x000D_