האדם חייב ללמוד תורה בכל מצב, בין בעוני מחפיר ובין בעושר מופלג. לא עוני מחפיר ולא עושר אגדי יספקו לאדם תרוץ מספק ליום הדין על השאלה: מדוע לא למד תורה כראוי. בכל המצבים מוטל על האדם להתגבר על הנסיונות ולהפנות את מוחו ואת לבו לתורת ה'.
_x000D_
_x000D_
על האדם להפנים: הקב"ה אינו מנסה אותו בנסיון שאינו יכול לעמוד בו. אם מוצב בפניו אתגר קשה, על כורחך שיש לו כח להתמודד מולו ואף לנצח. גורלו של האדם נתון בידיו – ברצותו, יתגבר על הנסיון, ובחולשתו – יכרע תחתיו.
_x000D_
_x000D_
רבי יונתן מתייחס בדבריו לשני מצבים הפוכים בתכלית, הלא הם העוני והעושר. שניהם מערימים קשיים גדולים על יכולתו של האדם להתפנות ללימוד התורה, ומציבים בפניו אתגר גדול.
_x000D_
_x000D_
העני טרוד בפרנסתו. במשך כל היום הריהו מחזר אחר מזונותיו. דאגתו נתונה להשגת עבודה מכניסה יותר, לעלות עוד דרגה במשכורתו הדחוקה. גם בזמן שאינו עסוק בעבודתו, ראשו אינו פנוי לדברים אחרים – ולא כל שכן לדבר הדורש מאמץ שכלי מרוכז – כלימוד התורה.
_x000D_
_x000D_
מנגד, גם העשיר טרוד בעסקיו כל ימיו. ככל שעסקיו משגשגים יותר, כך מועט יותר זמנו הפנוי. כאן צריך לסגור עסקה דחופה, שם צריך לקפוץ לחו"ל בעניינים בוערים, עליו להיפגש עם יועצי השקעות, רואי חשבון, עורכי דין, פקידים ועובדים…
_x000D_
_x000D_
גם כאשר אינו עוסק בנכסיו בפועל, ראשו "תפוס" כל הזמן בענייניו הפיננסיים. עליו אומר שלמה (קהלת ג', כ"ג): "כל ימיו מכאובים, וכעס עניינו – גם בלילה לא שכב לבו" – אין לו מנוחה אף לא לרגע.
_x000D_
_x000D_
שני נסיונות אלה קשים הם במיוחד, ועל כן ביקש שלמה המלך מהקב"ה (משלי ל', ח'-ט'): "רֵאש ועושר אל תתן לי. הטריפני לחם חוקי".
_x000D_
_x000D_
שלמה מבקש שיהיה לו כדי סיפוקו ("לחם חוקי") – לא יותר מדי ולא פחות מדי. מדוע? "פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה', ופן איוורש וגנבתי ותפשתי שם אלקי". בגאוות העשיר טמונה סכנת התכחשות לבורא, השובע עלול להעביר את האדם על דעתו. גם דוחקו של הדל עלול להביאו לגזל ולעזיבת הבטחון בה' לחלוטין.
_x000D_
_x000D_
כל המקיים את התורה מעוני
_x000D_
_x000D_
אכן, התורה מכירה בנסיון הכפול שמעמיד המצב הכלכלי בפני האדם, היא לא מבטלת נסיון זה ואת אתגריו, אולם בשום פנים ואופן היא אינה רואה בו הצדקה להשתמטות ממילוי החובות הרוחניים.
_x000D_
_x000D_
כאשר מתייצב היהודי בפני בית דין של מעלה לאחר מאה ועשרים, הוא נשאל האם עסק בתורה. על כל תשובה אפשרית, יוכיחו לו בטענה נגדית שאין הצדק איתו. במשפט שמים מציגים בפני האדם שני "מודלים מחייבים", דוגמאות קיצוניות לעוני מחפיר ולעושר מופלג. הדמויות הראשיות הן: דמותו של הלל הזקן, ובמקביל דמותו של רבי אלעזר בן חרסום. שניהם עסקו בתורה בתכלית ההתמסרות, מתוך ניגוד חריף לנתונים הכלכליים שלהם.
_x000D_
_x000D_
הבה נתבונן:
_x000D_
_x000D_
בכל יום ויום היה הלל הזקן משתכר בטרעפיק (מטבע קטן). חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת בני ביתו. מחצית מכל שכרו הוציא הלל עבור רשות לשמוע את דברי התורה בבית המדרש.
_x000D_
_x000D_
פעם אחת לא הרויח אפילו אותו מטבע בודד ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס. מה עשה? עלה וישב על פי הארובה, כדי שישמע דברי תורה מפי שמעיה ואבטליון.
_x000D_
_x000D_
אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת היתה, וירד עליו שלג מן השמים". מרוב דבקותו נצמד לחלון והאזין לשיעור, עד שנערם עליו שלג בגובה שלוש אמות!
_x000D_
_x000D_
אין אדם שעוניו כה גדול כעוניו של הלל – שלא מצא להשתכר אף לא כדי מטבע קטנה אחת, ובכל זאת מסר את נפשו עבור לימוד התורה.
_x000D_
_x000D_
אם כן, פוסקים בבית דין של מעלה: אין העוני מהווה תרוץ מספיק להתבטלותו של העני מן התורה.
_x000D_
_x000D_
סופו לקיימה מעוֹשֶר
_x000D_
_x000D_
העשיר מצטדק: 'עשיר הייתי וטרוד בנכסי'. אך משיבים לו: 'כלום היית עשיר יותר מרבי אלעזר?'
_x000D_
_x000D_
מיהו אותו רבי אלעזר ומה היה גודל עושרו?
_x000D_
_x000D_
"אמרו עליו, על רבי אלעזר בן חרסום, שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה, וכנגדן אלף ספינות בים" – היו אלו עסקים חובקי עולם.
_x000D_
_x000D_
רבי אלעזר עזב את כל עסקיו ביד אחרים, והיה נוטל נאד של קמח על כתפו, ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה.
_x000D_
_x000D_
באותם ימים היה נהוג לאכוף מדי פעם את התושבים לעבוד במלאכת המושל של אותו מחוז שבו הם דרים, מעין מס עבודה המוטל על האזרחים.
_x000D_
_x000D_
פעם אחת, כשהלך רבי אלעזר בדרך, תפסוהו עבדיו במטרה להעבידו בעבודת המושל של אותו מחוז. העבדים לא ראו מעולם את רבי אלעזר ולא שיערו כי ההלך הנודד שפגשו, הינו מעסיקם הגדול. גם רבי אלעזר לא הזדהה בפניהם, אלא ביקש מהם: "בבקשה מכם הניחוני ואלך ללמוד תורה".
_x000D_
_x000D_
העבדים נשבעו בשמו של אדונם, שאינם מניחים לאותו הלך עד שיעבוד את העבודה המוטלת עליו. או אז הבין רבי אלעזר שאלו הם עבדיו, אולם גם הפעם הוא לא הזדהה, אלא שילם להם ממון רב עד שהניחוהו.
_x000D_
_x000D_
מעובדה זו אנו לומדים כי לא זו בלבד שרבי אלעזר בן חרסום לא עסק בניהול עסקיו, אלא שהוא גם לא הכיר את העוסקים בהם – ואפילו לא ידע אלו מחוזות שייכים לו. כל זאת משום שחשקה נפשו בתורה.
_x000D_
_x000D_
חכמים אלה הינם ראיה ניצחת לכך שגם העני הדחוק ביותר, ומנגד, גם האדם העשיר ביותר, מסוגלים הם לעסוק בתורה.
_x000D_
_x000D_
מעניין לחקור: האם שני הנסיונות, העוני והעושר, מציבים אתגר זהה בקשייו לאלה העומדים בפניהם, או שמא האחד קשה מהאחר, ואם כן, מהו הנסיון הקשה יותר?
_x000D_
_x000D_
מפרשי המשנה מוצאים את נסיון העושר כקשה יותר. אמנם העוני עלול להכשיל בגזל או בגניבה, אולם העושר מסכן את בעליו בהתפארות עצמית ובגאוה שעלולה להביא אותו, חלילה, לכפירה.
_x000D_
_x000D_
התנא נקט לשון 'ביטול' – מעושר ו'קיום' – מעוני, משום שאלה הן האפשרויות השכיחות יותר. יש יותר אנשים המקיימים תורה מעוני, מאשר אלו המקיימים אותה מעושר. וכן להפך, יש יותר המבטלים תורה מחמת עושרם, מאשר אלו שהעוני הוא סיבת אי עיסוקם בתורה.
_x000D_
_x000D_
הגמרא אומרת: "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" – יש לקרב את בני העניים וללמדם, משום שדווקא מהם עתידה תורה לצאת לישראל.
_x000D_
_x000D_
מדוע? משום שלעניים אין עסקים המטרידים אותם, וראשם פנוי לעסוק בתורה.
_x000D_
_x000D_
פועל שכיר, לאחר יום העבודה, שב לביתו ומשאיר את טרדות העסק לבעלים, ופונה לעסוקיו האישיים.
_x000D_
_x000D_
אי אפשר להתעלם גם מהחינוך האישי שגורם הצמצום הכלכלי. העשיר רגיל מטבעו בתפנוקים, ואילו העני מסתפק במועט. אורח חיים צנוע ומיעוט של הנאה מתאוות הגוף, מהווים תשתית מתאימה ביותר לעליה בתורה וביראת שמים.
_x000D_
_x000D_
אותו אדם שהצליח להתעלות ולקיים את התורה בימי עוניו, יזכה לקיים את התורה גם בימי עושרו. לאדם כזה אפשר לתת משמים עושר, ללא חשש שהוא יביא רעה לבעליו.
_x000D_
_x000D_
לאחר שזכה אותו עני לקבוע בנפשו את לימוד התורה וקיום מצוותיה בימי עוניו, שוב לא יניח את עסקו בתורה לעולם – גם כאשר יזכה להרווחה.
_x000D_
_x000D_
אדם העוסק בתורה בזמן הדחק, על אף הקשיים הכרוכים בכך – זוכה שרישומו של אותו לימוד יחקק בלבו לכל ימי חייו.
_x000D_