שבעה ימים לפני יום הכיפורים פרש הכהן מביתו ללשכה מיוחדת, והתכונן שם לעבודת הקודש, לקראת היום בו עיני כל ישראל נשואות אליו. בערב יום הכיפורים, היו מוליכים אותו לשער המזרח שבהר הבית, ושם היו מעבירים לפניו את הבהמות שאותן יצטרך להקריב למחרת – כדי שיהיה רגיל בעבודה.

_x000D_
_x000D_

בסוף תקופת בית שני נהגו להשביע את הכהן הגדול ולומר לו: "אישי, כהן גדול! שלוחי בית דין אנחנו, ואתה שליחנו ושליח בית הדין – על כן אנו משביעים אותך, שלא תשנה אף בדבר קל ממה שלימדנו אותך".

_x000D_
_x000D_

אחר כך היו הדיינים נפרדים ממנו, והכהן הגדול היה מפנה את פניו ובוכה. הדיינים, היו אף הם פונים לצד אחר ובוכים. הדיינים היו בוכים על כי נאלצו להשביעו כאילו חשדו בו, והכהן הגדול היה בוכה על שהדיינים חשדו בו, שמא אין הוא נאמן לדרך התורה.

_x000D_
_x000D_

בליל יום הכיפורים למדו תלמידי חכמים במשך כל הלילה עם הכהן הגדול פרקים מנביאים וכתובים, המושכים את הלב לתשובה כדי שלא ירדם.

_x000D_
_x000D_

משהבחינו באור היום העולה מן המזרח, עלה אחד הכהנים למקום גבוה והסתכל לכיוון מזרח, וחבריו הכהנים היו שואלים אותו: "האיר המזרח?"

_x000D_
_x000D_

והוא היה עונה: "הן!"

_x000D_
_x000D_

ושוב שאלוהו: "האם כבר מוארים השמים עד לעיר חברון?" כדי להזכיר את זכותם של האבות הקדושים אברהם, יצחק ויעקב, הקבורים בחברון.

_x000D_
_x000D_

ושוב ענה הצופה: "הן!"

_x000D_
_x000D_

הכהנים היו פורשים סדין בין הכהן הגדול לבין העם, והוא פשט את בגדיו וירד לטבול במקוה, כדי להטהר לקראת עבודת הקודש.

_x000D_
_x000D_

אחר שעלה מטבילתו, לבש את בגדי הזהב, קידש ידיו ורגליו מקיתון של זהב, וניגש לעשות את כל עבודות הבוקר של בית המקדש. היטיב את הנרות, הקטיר את הקטורת, הקריב את התמיד, הקטיר את מנחת התמיד עם מנחת החביתין, וניסך את היין של קרבן התמיד.

_x000D_
_x000D_

אחר כך הקריב את הפר ואת שבעת הכבשים של מוסף היום, ואם חל יום הכיפורים בשבת – הקריב גם את קרבנות השבת.

_x000D_
_x000D_

משסיים את העבודות נכנס לעזרה, רחץ את ידיו ואת רגליו, פשט את בגדי הזהב, ירד וטבל, עלה והסתפג, לבש בגדי לבן, ושוב רחץ את ידיו ואת רגליו.

_x000D_
_x000D_

הכהן הגדול ניגש לפר שעמד כשראשו מופנה לצד ההיכל וסמך את ידיו על ראש הפר, ובלב מלא אימה התוודה לפני ה' על עוונותיו ועל עוונות ביתו. וכך היה אומר:

_x000D_
_x000D_

"אנא ה'! חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך, אני וביתי. אנא ה'! כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים, שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך, אני וביתי, ככתוב בתורת משה עבדך 'כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם, לפני ה' תטהרו!'"

_x000D_
_x000D_

כאשר העם, שעמדו בעזרה, היו שומעים את השם הנכבד והנורא יוצא מפורש מפי הכהן הגדול בקדושה ובטהרה, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד!"

_x000D_
_x000D_

כשסיים את הוידוי הראשון, כבר עמדו מוכנים שני שעירים, אשר נועדו לכפר על העם. בסמוך להם היתה קלפי ובתוכה – גורלות. על האחד היה רשום 'לה'', ועל השני רשום 'לעזאזל'.

_x000D_
_x000D_

הכהן הגדול ניגש אל השעירים בליווי סגנו מימין, וראש בית האב משמאלו, עירב את הגורלות והושיט את שתי ידיו לתוך הקלפי כדי להוציאם.

_x000D_
_x000D_

אם הגורל 'לה'' עלה ביד ימין, היה סגנו, שעמד לימינו מכריז: "אישי כהן גדול, הרם יד ימינך!" אם הגורל 'לה'' עלה ביד שמאל, הכריז ראש בית האב, שעמד משמאלו: "אישי כהן גדול, הרם יד שמאלך!"

_x000D_
_x000D_

משנקבע על פי הגורל איזה שעיר לה', ואיזה – לעזאזל, קשר הכהן על שני השעירים לשון זהורית – חוטים מצמר אדום; על השעיר שעמד להשחט לקרבן, קשר את החוט בצוארו, ועל השעיר לעזאזל קשר את החוט בין קרניו.

_x000D_
_x000D_

לאחר מכן ניגש הכהן שוב אל פרו והתוודה עליו את חטאי הכהנים. פר זה, נקנה מכספו של הכהן.

_x000D_
_x000D_

וכך היה אומר:

_x000D_
_x000D_

"אנא ה'! חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך, אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך. אנא ה'! כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים, שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך, ככתוב בתורת משה עבדך לאמר: 'כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם, לפני ה' תטהרו!'"

_x000D_
_x000D_

גם בוידוי זה היה הכהן מוציא מפיו את השם המפורש, והכהנים והעם, שעמדו בעזרה, כשהיו שומעים את השם הנכבד והנורא מפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד!"

_x000D_
_x000D_

הכהן הגדול שחט את הפר וקיבל את דמו לתוך מזרק ומסרו לכהן אחר שימרס (שיערבב) את דמו כדי שלא יקרש, ובינתיים נטל מחתה ועלה למזבח החיצון כדי לחתות משם גחלים לוחשות.

_x000D_
_x000D_

לפני כניסתו לקודש הקודשים, הניח הכהן את המחתה מלאה בגחלים על מדרגה, והגישו לו מחתה נוספת מלאה בקטורת. הכהן הגדול לקח ממנה מלוא חפניו בשתי כפות ידיו, והעביר אותה לכף שהוכנה לשם כך.

_x000D_
_x000D_

הכהן הגדול, הנכנס למקום הקדוש ביותר, היה צריך להיות מזוכך, נקי מחטא וזכאי מכל עוון, שאם לא כן הוא לא יצא משם חי. כדי שיוכלו להוציאו, חלילה, אם לא יזכה, קשרו לרגלו שרשרת זהב ארוכה.

_x000D_
_x000D_

בצעדים מדודים פסע הכהן לעבר קודש הקודשים. הכל עמדו דרוכים ושותקים, מלווים במבטיהם מתוך תפילה את הכהן הגדול – שליח העם כולו למקום השראת השכינה.

_x000D_
_x000D_

הוא נכנס אל קודש הקודשים, ניגש אל הארון והניח את המחתה בין בדיו. שום אדם, לא נמצא שם באותה שעה.

_x000D_
_x000D_

עתה עמדה לפניו משימה קשה, אשר דרשה זריזות מיוחדת: היה עליו להחזיר את כל כמות הקטורת, שהיא מלוא חפניו, שהניח בכף לתוך כפות ידיו.

_x000D_
_x000D_

לשם כך נעזר הכהן בשיניו כדי לתפוש את הכף – עד שהעביר את הקטורת לתוך שתי ידיו במידה המדוייקת.

_x000D_
_x000D_

משהיו חפניו מלאים בקטורת, התקרב הכהן אל המחתה ופיזר את הקטורת על הגחלים.

_x000D_
_x000D_

כאשר היתה כל הקטורת במחתה, המתין בפנים עד שראה את הבית מתמלא בעשן – ויצא משם.

_x000D_
_x000D_

בצאתו אל ההיכל, התפלל שם תפילה קצרה, והזדרז לצאת אל העם כדי שלא להשאירם בציפיה ובמתח.

_x000D_
_x000D_

הכהן הגדול התפלל: שתהא השנה הבאה עלינו לטובה שנה מבורכת, שנה שירדו בה גשמים בעתם. ואם יתפללו עוברי דרכים, שהגשם יפסק – שלא תתקבל תפילתם, בזמן שהעולם צריך גשם.

_x000D_
_x000D_

על פרנסתם של ישראל ביקש הכהן שלא יצטרכו זה לזה, ולא יזדקקו לעם אחר. הוא התפלל על בריאות העם, ובפרט על בריאותן של האמהות ועל בריאותם ואורך ימיהם של התינוקות. על תנובת השדה – שיתנו עצי השדה את תנובתם, וכן התפלל על שלומו של נשיא ישראל. ושלא תגזר גלות על עם ה'; ואם, חלילה, נגזרה כבר גזרה כזאת, שתתקיים בכך, שהיהודים גולים למקום תורה.

_x000D_
_x000D_

מיד בכניסתו של הכהן הגדול לקודש הקודשים ידע אם יזכה לצאת משם בשלום. אם היה ראוי לעבודה קדושה זו, נשמע מפי הכרובים שעל הארון קול זמר נפלא, ואם, חלילה, לא – שתקו הכרובים מתוך רוגז.

_x000D_
_x000D_

בימי יאשיהו המלך הטמינו את הארון במנהרה נסתרת, אותה הכין שלמה המלך בעת בנית הבית, כדי להסתיר בה את הארון בשעת סכנה. יאשיהו המלך, ידע כי בית המקדש עתיד להחרב, ולכן, הטמינו שם.

_x000D_
_x000D_

בבית המקדש השני, כאשר ארון הברית נגנז, היה הכהן מניח את הקטורת בקודש הקודשים על אבן השתיה, שממנה הושתת ונוסד העולם. אבן זו נמצאת בתוך קודש הקודשים, ובולטת מעט מן הקרקע.

_x000D_
_x000D_

כשיצא הכהן הגדול מקודש הקודשים ניגש מיד אל הכהן שהחזיק במזרק המלא בדם ובחש בו כדי שלא ייקרש. הוא לקח את המזרק, שב אל הקודש פנימה, והיזה באצבעו מן הדם שבמזרק בין בדי הארון.

_x000D_
_x000D_

פעם אחת היזה כלפי מעלה; אחר כך היזה שבע פעמים ממול הכפורת; בכל הזיה טבל את אצבעו בדם והזה למולו. הכהן היה מונה את ההזיות.

_x000D_
_x000D_

מדם הפר היזה בהיכל מול הפרוכת, אך לפני כן היה עליו להזות מדם השעיר בקודש הקודשים פנימה, לכן העמיד את המזרק ובו הדם על עמוד זהב שעמד בהיכל, והתפנה לשחיטת השעיר.

_x000D_
_x000D_

הכהן הגדול פסע לעבר צפון העזרה, שם שחט את שעיר החטאת של העם. לאחר שקיבל את הדם לתוך כלי, נחפז להכנס שוב לקודש הקודשים, והיזה שם שמונה הזיות כפי שעשה בדם הפר. גם הפעם מנה את ההזיות בפיו.

_x000D_
_x000D_

יצא והניח את המזרק עם דם השעיר על כן של זהב שהיה בהיכל, ונטל את המזרק עם דם הפר להזות ממנו מול הפרוכת כנגד מקומו של הארון שנמצא מאחורי הפרוכת, בתוך קודש הקודשים.

_x000D_
_x000D_

לאחר מכן הניח שנית את המזרק על כן שיוחד לכך, ונטל מן הכן השני את המזרק עם דם השעיר, והיזה מדמו באותו מקום.

_x000D_
_x000D_

עתה לקח הכהן את המזרק האחד והריקו לתוך האחר, לאחר מכן החזיר את כל הדם המעורב לכלי שנתרוקן כדי ששני הדמים יתערבבו היטב, והיזה מדם מעורב זה על מזבח הזהב, שהיה בהיכל.

_x000D_
_x000D_

אחת עשרה הזיות היזה הכהן על המזבח: ארבע מתנות על ארבע קרנות המזבח סביב. לאחר מכן חיתה את הגחלים, שנשארו על המזבח לשני צדדיו, עד שנתגלה זהב המזבח, ושם הזה עוד שבע הזיות מן הדם המעורב.

_x000D_
_x000D_

את שארית הדם שפך על היסוד המערבי של המזבח החיצון, ובכך סיים את עבודת הקודש של הזיות הדם ביום הקדוש.

_x000D_
_x000D_

במשך כל הזמן בו ביצע הכהן הגדול עבודות אלה, עמד השעיר אשר עלה בגורלו "לעזאזל" – ליד השער המזרחי של העזרה, ועתה הגיעה שעתו…

_x000D_
_x000D_

הכהן סמך את ידיו על ראש השעיר והתודה עליו את עוונות כלל ישראל, וכך הוא אמר:

_x000D_
_x000D_

"אנא ה'! חטאו, עוו, פשעו לפניך עמך בית ישראל. אנא ה'! כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים, שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך עמך בית ישראל, ככתוב בתורת משה עבדך לאמר: כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו!"

_x000D_
_x000D_

וכשהיו הכהנים והעם, העומדים בעזרה, שומעים את השם הנכבד והנורא מפורש יוצא מפי כהן גדול – היו כורעים, משתחוים ונופלים על פניהם ואומרים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד!"

_x000D_
_x000D_

לאחר הוידוי קרא הכהן הגדול לאחד הכהנים, שהוכן לתפקיד זה מיום אתמול, ונתן לו את השעיר כדי להוליכו המדברה.

_x000D_
_x000D_

השליח יצא עם השעיר, אל מקום צוק הסלע, הנקרא "עזאזל".

_x000D_
_x000D_

לפני יום הכיפורים הכינו בדרך עשר סוכות, בין סוכה לסוכה היה מרחק פחות ממיל (1200 מטר).

_x000D_
_x000D_

כשיצא השליח מן העזרה, היו יקירי ירושלים מלווים אותו עד הסוכה הראשונה.

_x000D_
_x000D_

בכל סוכה היו אנשים מחכים ומציעים לו מאכל ומשקה, אך מעולם לא קרה שהשליח טעם מן המאכלים והמשקאות.

_x000D_
_x000D_

הגיע לסוכה הראשונה – נפרדו ממנו יקירי ירושלים, ואנשי הסוכה יצאו ללוותו עד לסוכה השניה. אנשי הסוכה השניה ליוו אותו עד לסוכה השלישית, וכן הלאה.

_x000D_
_x000D_

מהסוכה האחרונה ליוו אותו מהלך מיל בלבד, ושם עמדו וצפו במתרחש. כשהגיע לסלע, לקח השליח את לשון הזהורית האדומה שהיתה תלויה בראש השעיר, וחילקה לשנים: את חלקה האחד קשר אל הסלע, ואת החלק האחר השאיר בין קרני השעיר. העמיד את השעיר בראש הצוק ודחפו בכח לעבר התהום.

_x000D_
_x000D_

כשזכו ישראל, ועוונותיהם נתכפרו – עוד לפני שהיה השעיר מגיע לחצי ההר, כבר התרסק כולו, ואז היה הכהן מכריז: "כך ימחו עוונות עמך בית ישראל…"

_x000D_
_x000D_

כשסיים את מלאכתו, שב אל הסוכה האחרונה, ושהה שם עד מוצאי יום הכיפורים.

_x000D_
_x000D_

בינתיים כבר ידעו בירושלים, כי המשימה בוצעה, וכי העוונות התכפרו – והשמחה רבתה.

_x000D_
_x000D_

לשון של זהורית היה תלוי בפתח האולם מצדו החיצוני, וכאשר נהדף השעיר לעזאזל, ונתכפרו העוונות – הפך צבעו האדום של חוט הצמר ללבן, כמו שכתוב (ישעיהו א', י"ח): "אם יהיו חטאיכם כשנים [צבע אדום] – כשלג ילבינו!"

_x000D_
_x000D_

היו אלו רגעים נפלאים! ה' סלח ומחל לעמו.

_x000D_
_x000D_

היו שנים בהן הכהנים הגדולים לא היו ראויים לכהונתם, ולכן לא זכו לראות את החוט האדום מלבין. היו גם שנים, בהן האדים הצמר עוד יותר, ואז מצב רוחו של העם היה עגום.

_x000D_
_x000D_

לאחר שנשלח השעיר לעזאזל, התפנה הכהן הגדול לטפל בשריפת הפר והשעיר.

_x000D_
_x000D_

תחילה נכנס לבית המטבחים [מקום שחיטת הקרבנות], שם הוציא את האימורים – האברים הפנימיים – מן השעיר ומן הפר שנשחטו, שם אותם בכלי המיוחד לכך ואת היתר שלח לשריפה. ארבעה אנשים נשאו את האיברים על כתפיהם אל מחוץ לעיר, למקום הנקרא "בית השריפה". שם שרפום במעמד קהל רב.

_x000D_
_x000D_

אחת המצוות בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים היתה קריאת התורה לפני הציבור. הוא התחיל בקריאה מיד כאשר נודע, שהשעיר הגיע לעזאזל, ומצוותו נעשתה שם בידי השליח. הקריאה בתורה התקיימה באותה שעה, בה נשרפו הפר והשעיר.

_x000D_
_x000D_

בתקופה בה בטל מנהג לשון הזהורית, היו מציבים צופים מיוחדים במקומות גבוהים, כדי שיצפו מרחוק, אם השליח הגיע ליעדו וביצע את שליחותו. כאשר האחרון שבהם ראה את השליח הודף את השעיר מראש הצוק – היה מנפנף בסודר. זה שלפניו ראה זאת, ונפנף אף הוא, וכן הלאה, עד שהועברה הידיעה לעזרה.

_x000D_
_x000D_

כשנודע בעזרה, כי השליח ביצע את שליחותו, היה הכהן מתחיל בקריאת התורה.

_x000D_
_x000D_

הכהן הגדול נכנס לעזרת הנשים, מקום שם התקבץ העם, השמש הוציא ספר תורה ומסרו לידי הגבאי, זה מסרו לידי סגן הכהן הגדול, והסגן העבירו לכהן הגדול, שהתייצב על רגליו וקיבל את ספר התורה.

_x000D_
_x000D_

הכהן הגדול בירך ברכת התורה, ואחר כך קרא בפרשת "אחרי מות". היה שם גם מתורגמן, שהסביר לעם את הדברים.

_x000D_
_x000D_

כאשר סיים המתורגמן להסביר את הפסוק האחרון של פרשת "אחרי מות". התחיל הכהן הגדול לקרוא בפרשת "אמור" את ענין יום הכיפורים.

_x000D_
_x000D_

בסיימו את הקריאות סגר את ספר התורה, לקחו בזרועותיו והכריז: "יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב פה!", כלומר, התורה מכילה הרבה יותר ממה ששמעתם עתה! ושוב הוסיף לקרוא לפני העם בעל פה את הפרק (במדבר כ"ט): "ובעשור לחודש השביעי".

_x000D_
_x000D_

הכהן בירך את הברכה השניה על התורה והוסיף שבע ברכות נוספות מעניני יום הכיפורים: על העבודה, על ההודאה, על מחילת העוון, על המקדש, על ישראל, על הכהנים ועל ירושלים.

_x000D_
_x000D_

משסיים את הקריאה, המשיך בעבודת המקדש היום יומית. שוב קידש הכהן הגדול את ידיו ואת רגליו, פשט את בגדי הלבן וירד לטבול, עלה וניגב את עצמו היטב, לבש את בגדי הזהב, ושוב קידש ידים ורגלים.

_x000D_
_x000D_

ארבעה קרבנות נותרו לו להקרבה ביום הקדוש:

_x000D_
_x000D_

שעיר החטאת – אחד מוקרב עם שעיר העם, ואחד – עם פרו של הכהן. ובנוסף להן היה עליו להקטיר את כל המנחות והנסכים.

_x000D_
_x000D_

התמיד של בין הערבים – היה הקרבן האחרון בסדרת הקרבנות.

_x000D_
_x000D_

ועוד עבודה אחת היה על הכהן הגדול לבצע והיא הקטרת האימורים.

_x000D_
_x000D_

לפני שניגש הכהן הגדול לעשות את העבודות האחרונות שנותרו, היה עליו להיכנס פעם נוספת לקודש הקודשים. לשם הוצאת הכף והמחתה, שנשארו שם לאחר הקטרת הקטורת.

_x000D_
_x000D_

קידש ידיו ורגליו, פשט את בגדי הזהב, טבל, לבש בגדי לבן, ושוב קידש את ידיו ורגליו.

_x000D_
_x000D_

בגדי הלבן, שלבש עתה, היו פשוטים יותר מן הקודמים, שכן הכהן נכנס פנימה רק להוציא את הכלים.

_x000D_
_x000D_

כאשר פסע הכהן לעבר בית קדשי הקדשים, היה הקהל רגוע ונינוח יותר. הפעם אין הכהן הגדול ממהר כבתחילה, ויכול היה להאריך קמעה בתפילתו בעמדו בהיכל ולבקש בקשות לפני ה' על השנה החדשה.

_x000D_
_x000D_

לאחר התפילה נכנס הכהן אל קודש הקודשים, הוציא את הכף ואת  המחתה, ובפנים מאירות יצא משם, כשהוא ממהר לסיים את עבודותיו.

_x000D_
_x000D_

הכהן רץ לבית הטבילה כדי להחליף את בגדיו הלבנים בבגדי הזהב, בהם חייב היה לסיים את העבודות היומיומיות, ושוב עשה כסדר המתחייב עם החלפת הבגדים.

_x000D_
_x000D_

הכהן הגדול נכנס להיכל להקטיר את הקטורת על מזבח הקטורת, ומשם יצא למזבח החיצון להקטיר את מנחת התמיד של בין הערבים ואת מנחת החביתין ולנסך את היין. בכך סיים הכהן הגדול את עבודות היום הקדוש.

_x000D_
_x000D_

בפנים קורנות פסע הכהן הגדול למקום בו היה צריך לפשוט מעליו את בגדי הזהב המפוארים וללבוש בגדים רגילים, ככל אדם. אך גם לפני החלפת בגדים זו חייב היה לקדש ידיו ורגליו – היה זה הקידוש העשירי והאחרון ביום זה.

_x000D_
_x000D_

בגדי הזהב נותרו בלשכה, והכהן הגדול יצא אל העם כדי לשמוח עמו על הסליחה והכפרה, אשר זכה להן, ועל כך שזכה לצאת חי ושלם מקודש הקודשים.

_x000D_
_x000D_

כל העם ליוו את הכהן הגדול בתהלוכת המונים עד לביתו.

_x000D_
_x000D_

הקהל העצום פסע בנחת בעקבות הכהן הגדול, והכל חשו באושר עילאי – ה' קיבל את העבודה הקדושה! הקדוש ברוך הוא סלח ומחל לעוונות ורצה את מעשי עמו ישראל…

_x000D_
_x000D_

בת קול היתה יוצאת אז מן השמים ומכריזה: "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך, כי כבר רצה האלקים את מעשיך!"

_x000D_
_x000D_

אט אט התפזרו ההמונים איש לביתו כדי להיטיב את ליבם אחרי הצום, אך השמחה לא הסתיימה. למחרת היה הכהן הגדול עושה יום טוב ועורך סעודת הודיה גדולה בהשתתפות המונים, אשר הרבו בשבח ושירה לקדוש ברוך הוא על שהיום הקדוש עבר בשלום, והכהן הגדול יצא בשלום מן הקודש.

_x000D_