רבי שמעון בן עזאי היה מתלמידיו של רבי יהושע בן חנניה. הוא גם "תלמיד חבר" של רבי עקיבא. בתחילה ישב לפניו כתלמיד, ולאחר שנתעלה במעלות התורה, זכה להחשב כחברו של רבי עקיבא.
_x000D_
_x000D_
הסיבה שבן עזאי קרוי על שם אביו, ללא הזכרת שמו היא משום שהוא התפרסם כגדול בתורה כבר בילדותו, כאשר עדיין נקרא על שם אביו. כינוי זה דבק בו גם בשנים מאוחרות יותר.
_x000D_
_x000D_
בן עזאי הצטיין בהתמדתו בלימוד התורה. בן עזאי נחשב גם לסמל החסידות, כלומר, לעשיית רצון ה' מעל ומעבר לחיובים המוטלים על כל אדם מישראל. הגמרא אומרת: "הרואה בן עזאי בחלום – יצפה לחסידות".
_x000D_
_x000D_
בן עזאי בא להשלים את דברי בן דורו ורעו – בן זומא – שנאמרו לעיל. במשנה הקודמת נאמר: "איזהו גיבור? – הכובש את יצרו". יש צורך להתאזר בגבורה עילאית כדי לנצח את היצר הרע. נשאלת השאלה: כיצד יכול האדם להגיע לפסגות כאלו? כתשובה לשאלה זו קובעת משנתנו שמהאדם לא נדרש לכבוש מיד את הפסגה. כל שעליו לעשות הוא – לרוץ למצוה קלה ולברוח מן העבירה. אם יעשה כן – הוא יזכה להרבות במצוות ולהינצל מן העברות, ובבוא הזמן יזכה גם להעפיל אל הפיסגה.
_x000D_
_x000D_
המשנה מביאה שני טעמים מדוע יש לברוח מן העבירה ולרוץ לדבר מצוה:
_x000D_
_x000D_
הטעם הראשון הוא "שמצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה". זוהי תוצאה טבעית, ההרגל נעשה טבע והאדם מסתגל במשך הזמן לסדר החיים אותו תובעת המשנה: לרוץ לדבר מצוה ולברוח מדבר עבירה.
_x000D_
_x000D_
הטעם השני הוא "ששכר מצוה – מצוה, ושכר עבירה – עבירה" – זוהי ההשפעה הרוחנית, התגמול שניתן משמים לטוב או חלילה, למוטב.
_x000D_
_x000D_
הוי רץ למצוה קלה
_x000D_
_x000D_
מהי מצוה קלה? הלא בהבנתנו האנושית המוגבלת אין לנו מדד או אופן למדוד את מתן שכרן של המצוות? הלא אין לנו כלי-מדידה לשקול ולהעריך איזו מצוה חשובה יותר ואיזו פחות? ואמנם, כך ראוי שיהיה, כדי שהאדם יקיים את כל המצוות ולא יבכר ויעדיף רק את אלו שמתן שכרן מרובה.
_x000D_
_x000D_
התשובה היא ש"מצוה קלה" היא זו הנראית בעינינו קלה לקיום: מצוה שאין צורך להוציא עבורה הוצאות ניכרות, שאין בה טורח, שקיומה אינו אורך זמן רב וכדומה.
_x000D_
_x000D_
יש מצוות יומיומיות, שקל לקיימן מכח ההרגל. יש מצוות שכליות, ששורת ההיגיון מסייעת לקיומן, כמו כיבוד אב ואם, "והדרת פני זקן" וכדומה. כמו כן, קיימות מצוות שיש בקיומן הנאה לגוף, כסעודת שבת ויום טוב וכדומה.
_x000D_
_x000D_
מעורר אותנו בן עזאי: "הווי רץ – למצוה", עליך לכוון בזמן המעשה – לשם קיום המצווה. לא לכבד את ההורים רק משום שההגיון מורה זאת, לא לחבב את יום השבת מפאת הסעודות שבו. תמיד יש לרוץ למצוה לשם שמים, מתוך כוונה לקיים את מצוות ה' לשם ה'.
_x000D_
_x000D_
המשנה מדגישה עוד: "הווי רץ למצווה" – יש לרוץ לקיים את המצווה, לעשות את המצוות מתוך תשוקה וזריזות. תפקידנו לחזר אחר הזכויות, ולעשותן באהבה ובחשק, כאדם הלהוט לאסוף אוצרות פז. עלינו לרוץ אחר המצוות ולא להמתין שהן תבואנה אלינו.
_x000D_
_x000D_
נאמר גם להיפך: "ובורח מן העבירה" – אל תמתין עד שתבוא, חלילה, העבירה אליך ותנסה להפילך ברשתה. היה חכם הרואה את הנולד. הקדם רפואה למכה, ברח מכל מקום שעלול להביא אותך לידי ניסיון.
_x000D_
_x000D_
שמצוה גוררת מצוה
_x000D_
_x000D_
להדרכה שבמשנה מצורפים דברי עידוד והמרצה: למצוות קיימת תגובת שרשרת, מעגל קסמים חיובי.
_x000D_
_x000D_
לא מצפים ממך, כאמור, לקפוץ מיידית לראש הסולם, להכניע כליל את היצר ביום אחד. נדרש ממך לעשות מצווה קלה: להניח תפילין, לברך ברכת המזון, לקבוע מזוזה. אם תקיים מצוה קלה באופן מלא, תבוא בעקבותיה מצוה קשה יותר, שגם אותה תצליח לקיים במלואה: אם תברך ברכת המזון כראוי, תעלה במדרגה, ותוכל גם להתפלל בכוונה, כי מצוה זו תגרור את חברתה.
_x000D_
_x000D_
התחל במצוות הקלות, במצוות המובנות לכל אחד, וההמשך יבוא.
_x000D_
_x000D_
"שמצוה גוררת מצוה" – זהו כלל נכון על פי דרך הטבע. אדם שמתרגל לרוץ לדבר מצוה – ולו אחר מצוה קלה ביותר – מתחיל להוקיר בלבו את המצוות. במשך הזמן הוא עולה שלב, מהקל אל הכבד, עד שהוא "רץ כצבי לעשות את רצון אביו שבשמים", בכל התחומים.
_x000D_
_x000D_
ועבירה גוררת עבירה
_x000D_
_x000D_
המגנט הרוחני פועל, לדאבון לב, גם בקוטב הנגדי. כשם שהאדם מסוגל להרגיל את טבעו להִמשך לדבר מצווה, כך הוא עלול גם להתרגל לדבר עבירה. ויותר מכך, לדבר עבירה קל יותר להתרגל, שהרי האדם מטבעו הוא חומרי ונוטה אחר תאוותיו.
_x000D_
_x000D_
ישעיהו הנביא הזהיר: "הוי מושכי העוון בחבלי השווא, וכעבות העגלה חטאה" (ה', י"ח). היצר הרע נראה בתחילה דק כקורי עכביש, הוא מושך את האדם בפיתוי קל שנקל לקורעו – "בחבלי השווא", חבלים שאין בהם ממש.
_x000D_
_x000D_
אולם אם לא השכיל האדם להתגבר עליו בתחילה, סופו יהיה: "וכעבות העגלה חטאה" – החטא ימשוך אותו בחבל עבה, חבל שניתן למשוך בו עגלה מלאה. באותה שעה הוא ייגרר חסר אונים אחר העבירה.
_x000D_
_x000D_
העבירה הראשונה גוררת בעקבותיה עוד ועוד עברות, עד שלבסוף נגרר האדם אחר חטאיו, בלי יכולת להשתחרר מכבליו. האדם הופך שבוי בידי הרגליו.
_x000D_
_x000D_
המעציב מכל הוא ש"מכיון שעבר אדם עבירה ושנה בה – הותרה לו". "הותרה לו" כוונתה שבעיניו היא נעשית כהיתר. אדם שחוזר על העבירה שוב ושוב, סופו ששוב אין ליבו נוקפו בטרם יעבור על ציווי התורה. הוא כבר לא מתחרט, שהרי הוא חוטא מתוך הרגל, ומבצע את החטא בלי לחשוב, לא לפני המעשה ולא לאחריו.
_x000D_
_x000D_
ולכן, "הווי… בורח מן העבירה – שעבירה גוררת עבירה", העבירה הראשונה היא קצה הקרחון – אתה יודע היכן הוא מתחיל, אך אינך יודע כלל היכן הוא מסתיים. את סופו תגלה מאוחר מידי, רק כאשר תתרסק, חלילה.
_x000D_
_x000D_
ששכר מצוה – מצוה
_x000D_
_x000D_
מלבד התוצאה הטבעית "שמצוה גוררת מצוה" מכח ההרגל, קיים גם טעם רוחני לקיום המצוות. מדוע יש לרוץ אפילו למצוה קלה? – "ששכר מצוה – מצוה". חכמינו אומרים: "הבא להטהר – מסייעין בידו". מן השמים מסייעים לאדם העושה מצוה אחת, שיזכה לקיים מצוה נוספת. באופן זה הוא מקבל שכר כפול על מעשה המצוה. הן שכר בעולם הבא על קיום המצוות, והן שכר מיידי בעולם הזה – שיזכה במצוה נוספת, שגם עליה יקבל שכר.
_x000D_
_x000D_
בספר דברים מופיעה דוגמה נפלאה, המוכיחה כיצד מי שעולה על "מסלול הטהרה" שואף בהמשך לקיים מצוות רבות נוספות, כי אחת מביאה את רעותה:
_x000D_
_x000D_
התורה מזכירה כ"מצוה קלה" את מצות "שילוח הקן" (דברים כ"ב, ו'-ז'). זוהי מצוה שאין בה חסרון כיס, ואינה דורשת מאמץ רב. הגמול על מצוה זו הוא רב ועצום – אריכות ימים, ובצידה קיים "בונוס" נוסף:
_x000D_
_x000D_
אם קיימת את מצות שילוח הקן, סופך לבנות בית חדש. מן השמים יזכו אותך בדירה חדשה, כדי שתוכל לקיים את מצות עשיית מעקה לגג הדירה החדשה. כעת מגיע לאדם שכר על מצוות עשיית המעקה, ולכן, הוא יזכה גם לכרם, ויקיים את מצות: "לא תזרע כרמך כלאים".
_x000D_
_x000D_
לאחר מכן הוא יזכה לשדה, לשור ולחמור, וכך יתאפשר לו לקיים את מצוות: "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו". מצוה זו יקיים כאשר ימנע מלחרוש יחדיו בשור ובחמור שקיבל.
_x000D_
_x000D_
בהמשך הוא יזכה לבגדים נאים, ואז יקיים גם מצות: "לא תלבש שעטנז" – כאשר יימנע מלתפור בבגד צמר ופשתים יחדיו.
_x000D_
_x000D_
המדרש ממשיך, שאותו אדם יזכה גם למצות ציצית, וכמו כן הוא יזכה לאשה ולבנים, והכל מתוך ההשתלשלות המופלאה של "שכר מצוה – מצוה".
_x000D_
_x000D_
לצד ההתפעמות וההתפעלות מן הרווחים של "קרן המצוות", ניתן דעתנו לעוד הארה מחכימה: רבנו עובדיה מברטנורא מביא פירוש נוסף מהו: "שכר מצוה – מצוה". אם אדם נהנה מעשיית המצוה והוא מתענג על שזכה לקיים את רצון השם – הנאה זו עצמה תחשב לו למצוה.
_x000D_
_x000D_
מי שזוכה לקיים מצוות רבות, טובל בים של עונג. נפשו רוויה בסיפוק, בשמחה ובתחושה של קרבת אלוקים. כבר כאן בחייו עלי אדמות הוא מתענג על ה' ונהנה מזיו שכינתו, ועונג זה עצמו – למצוה הוא נחשב.
_x000D_
_x000D_
שכר עבירה – עבירה
_x000D_
_x000D_
האם על עברות וחטאים מקבלים "שכר"? מהו, אם כן, הביטוי: "ששכר עבירה – עבירה"? אלא שהדברים נאמרו על משקל "שכר מצוה", שהרי על עבירה מקבלים עונש ולא שכר.
_x000D_
_x000D_
אך עלינו לעמוד על הבדל יסודי הקיים בין "דרך המצוות" ל"דרך העבירות":
_x000D_
_x000D_
אמנם העושה עבירה אחת, נענש מן השמים, והוא "יזכה" לעבור עברות נוספות. אולם אינו דומה שכר המצוה ל"שכר" העבירה. הסייעתא דשמיא והעזר ממרום המורעפים על המתחיל במצוה, מיועדים רק לעושה המצוה. מי "שבא להטמא – פותחין לו", אך לא מסייעים לו בפועל להיטמא, לא עוזרים לו במגמה השלילית, אלא רק "פותחין לו" – לא מונעים ממנו מללכת בדרך שבחר בה, משאירים לו את הדרך פתוחה. לעומתו, הפותח במצוה מסייעים לו לאורך כל דרכו להמשיך לקיים מצוות ולהגיע לפיסגה.
_x000D_
_x000D_
כאן אנו נתקלים ברחמיו של הבורא שאינו חפץ ברעת החוטא, ואינו מכשילו במתכוון. אמנם הקב"ה הותיר ביד האדם את הבחירה בין טוב לרע, אך לא יותר מכך, לא מוליכים אותו יד ביד במסלול העברות.
_x000D_
_x000D_
אבל – זהירות: עצם הפתח שנפתח בפי התהום נחשב כעונש חמור בפני עצמו. ברגע שמן השמים מונעים מהאדם את הסיוע ולא עוזרים לו להתגבר, הוא נתון בכל רגע לסכנת נפילה ביד היצר האורב לו. המלחמה שיהיה עליו לעמוד בה, קשה היא מאד ללא סיוע מן השמים.
_x000D_
_x000D_
לכן מזהיר בן עזאי: "הוי בורח מן העבירה… ששכר עבירה – עבירה" – אם תעבור עבירה, הקב"ה יעזוב אותך, ושוב יהיה לך קשה מאד לברוח מן החטא בכוחות עצמך.
_x000D_
_x000D_
נתבונן בפרט מאלף נוסף: בן עזאי מציב בפנינו כלל מדהים לביקורת עצמית: המצוה והעבירה אינם ארועים בודדים, בלתי תלויים. הם מכניסים את האדם למעגל עשיה, לתגובת שרשרת בלתי ניתנת לעצירה. ולכן, אם רצונך לדעת האם מעשיך נכונים, בדוק את מהלך חייך. אם אתה נכשל וחוזר ונכשל בעברות, חלילה, על כורחנו שאין אתה בורח מן העבירה, וחייך עלו על מסלול הכלל: "שכר עבירה – עבירה". אולם אם מזדמנות לידך עוד ועוד מצוות – סימן הוא שאתה הולך בדרך הנכונה: "ששכר מצוה – מצוה", שאתה נמצא במסלול הנכון שעליו מופיע הכיתוב: "הבא להטהר, מסייעים בידו".
_x000D_