שלושים ושש פעמים חוזרת התורה על מצוות אהבת הגר ועל האיסור לצערו. היא חוזרת על אזהרותיה בנידון זה פעם אחר פעם, כחוששת שמא לא קלט העם את המסר של חביבות מצווה זו.
_x000D_
התורה אינה מחייבת רק לנהוג בו כבוד ולהימנע מלהציק לו, כמובא בפרשתנו, אלא היא מחייבת גם לאהבו, כמופיע בפסוק (דברים י"ח): "ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים".
_x000D_
חזרה זו מגלה לנו את יחסו של הבורא כלפי החלש, הזר שמקרוב בא, הפגיע וחסר המגן. למרות כל הצטעצעות ההגינות שבהן מתהדר בן התרבות במחוזותינו, יחס זה הינו נקודת תורפה באופיו של בן דורנו. חרף ערכיו ההומניים ונימוסיו המהוקצעים, נוהג הוא כלפי החלש הנתון לחסותו, לפי אמות מידה מוסריות שונות מאשר כלפי חברו הניצב בשורה אחת עמו.
_x000D_
חזרה על אותה המצוה פעמים כה רבות, מטרתה להחדיר לליבנו את ערכה ואת הצורך הגדול לנהוג בה כראוי, גם אם הלב ממאן לעתים להסכים לכך. נקודה זו, היחס אל החלש, נחשבת לנקודת תורפה אצל רבים.. זהו מבחן יחסו של החזק, המבוסס, כלפי חסר המגן, כלפי הגר שבא מארץ רחוקה ואין לו גואל. קשה לרסן את הנטיה המזלזלת הזו, המצויה בלב פנימה. קשה לרסן את יצר ההתנשאות, ולכן מפליגה התורה בענין זה ומרבה באזהרות רבות, הבאות להחדיר ללב את ההכרה במעמדם של הגרים.
_x000D_
השנאה ליהודים בכל מקום ובכל זמן הינה דוגמה קלאסית לאותה אטימות לב שעליה מדברת התורה. האמריקני או הדרום אפריקני ממשיך לחוש עצמו ישר, הגון ומוסרי, על אף סלידתו העמוקה מהכושי והתעמרותו הגסה בו.
_x000D_
זהו אופיינו. מילים של הומניות ושל שוויון – בפינו, אך במעשינו פונים אנו לצד אחר. קשה לנו לרסן את יצר ההתנשאות ואת הרצון להפגין כח כלפי החלש.
_x000D_
כיהודים, חשים אנו מזה דורות רבים את משמעותה של נטיה זו. בשנות גלותנו, גלות שטרם הסתיימה, גרנו בארצות רבות מאד. תושבי הארץ, האזרחים הקבועים, חשו עצמם אדונים עלינו. הם בזו לנו, ראו אותנו כזרים, כגרים, כנספחים, כמי שאינם זכאים ליחס שווה. לעתים הפך אותו ניכור לשנאה כבושה, לעתים הוא התלהט לפוגרומים, אך גם במקומות מתונים יותר קיימת היתה התנשאות והרחקת היהודי מהמרכז. את הנטיה הזו השוכנת בלב יושבי תבל, באה התורה לשרש, לעקור מלבו של היהודי. עלינו לחוש בערכו של הגר, לצייר בליבנו איזו דרך ארוכה הוא עבר בבואו ממרחקים עד שהגיע לתוככי עמנו. עלינו לתת לו הזדמנות להשתלב בתוך העם, להסתכל עליו כאח, כמי שבא אמנם ממרחק, אך שואף להיות כאחד מאיתנו.
_x000D_
כיצד מקווה התורה לחנך את האדם? איך היא תביא שינוי בהתנהגות ובגישה?
_x000D_
התורה מצווה אותנו "וגר לא תלחץ", ומנמקת את בקשתה (שמות כ"ג, ט'): "ואתם ידעתם את נפש הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים".
_x000D_
אנו מופנים אל הזיכרון הלאומי של חיי השעבוד והגלות במצרים. אל החובה לרענן תמיד במחשבה ובדמיון את הטעם המר של הייסורים, של הדיכוי ושל ההשפלה, שהיו מנת חלקנו שם. הפעלת זכרון זה דיה לעורר חמלה כלפי הגר – אב הטיפוס לכל בודד וחסר מגן בחברה. היא גם תגרום לנו לטפח הבנה עמוקה לצרכיו המיוחדים.
_x000D_
בפרשת "קדושים" מוסיפה התורה מילה חשובה מאד לציווי זה (ויקרא י"ט, ל"ד): "ואהבת לו כמוך". כמוך! עליך לאהוב אותו כפי שאתה אוהב את עצמך. אל לך להקים מחיצות של פרוד בינך לבינו, אהוב אותו "כמוך".
_x000D_
מצוה זו מופיעה באותו פרק שבו מופיעה מצוות: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט, י"ח), שתיהן יחד מצטרפות לדרישה הגבוהה של התורה לאהוב את הזולת בין אם הוא בן עמנו מקדמת דנא ובין אם הוא גר שבא מעם מרוחק. "כמוך", בלי הפרש ובלי מחיצות. עלינו לחוש כאילו כולנו בני משפחה גדולה, משפחה שכל בניה נאמנים זה לזה ומוקירים איש את רעהו.

_x000D_