רבי אלעזר בן עזריה היה תנא בן הדור השלישי לתנאים, נצר למשפחת כהנים נכבדה שהתייחסה לעזרא הסופר. מלבד היחוס המפואר, התעטר רבי אלעזר גם בעושר מופלג, אשר הוריש לו אביו.
_x000D_
_x000D_
רבי אלעזר בן עזריה התמנה כנשיא הסנהדרין בגיל צעיר מאד. באותה עת הוא היה בן י"ח שנים בלבד.
_x000D_
_x000D_
בדור של ענקי תורה וגדולי דעה, כאשר שקלו החכמים את מי להושיב בראש, הם מנו שלוש מעלות חשובות שישנן לרבי אלעזר בן עזריה: חכם, עשיר ועשירי לעזרא.
_x000D_
_x000D_
חכם – שאם ישאלו אותו שאלות הלכתיות הוא ידע להשיב כראוי. עשיר – שאם יצטרכו לפעול בבית הקיסר ברומי, הוא ילך ויפעל. עשירי לעזרא – שיש לו זכות אבות שתגן עליו למען כל עמו.
_x000D_
_x000D_
כאשר הציעו לו את התפקיד הרם אמר: "אלך ואתייעץ תחילה עם אשתי". לאחר דין ודברים טענה אשתו שחסרה לך הדרת זקנה, ו"נאה לדרשן להיות זקן". מיד נעשה לו נס, והלבינו שמונה עשרה שורות של שערות זקנו.
_x000D_
_x000D_
ארבעה צמדים מופיעים במשנתנו: תורה ודרך ארץ, חכמה ויראה, דעת ובינה, תורה וקמח. צמדים אלו נראים לכאורה כסותרים אלו את אלו, שהרי הם קובעים עובדה והיפוכה. כיצד יתכן שאם האחד איננו גם חברו לא קיים, וכן להיפך?
_x000D_
_x000D_
התשובה היא שהמצב האידיאלי הוא מיזוג ההפכים והשילוב בין שניהם. כל אחד מהצמדים משלים את רעהו, וכאשר משכיל האדם לקחת גם מזה וגם מזה, ולתת מקום נכבד לכל הערכים – הוא מגיע אל השלמות האמיתית.
_x000D_
_x000D_
אם אין תורה – אין דרך ארץ
_x000D_
_x000D_
מקובל לבאר את המושג "דרך ארץ" כמילה נרדפת לנימוסים ולהתנהגות בקודים חברתיים מקובלים, אך חשוב לדעת שגישה זו מצמצמת מאד את המושג. בלשון חז"ל "דרך ארץ" היא שם כולל להנהגות טובות ולמידות טובות. "דרך" משמעותה הליכה לעבר מטרה שהוגדרה מראש, כאשר כל אורחות חייו של האדם וגם דרכי חשיבתו מכוונות למען אותה מטרה.
_x000D_
_x000D_
כדי שידע האדם מהי מטרת חייו בעולם ומהי הדרך הנכונה שעליו לצעוד בה, הוא זקוק לתמרור וליד מכוונת. אדם שאינו הולך בדרך התורה, אינו יודע מהי הדרך הנכונה, והוא עלול לסלול לעצמו דרך עצמאית ולפתח חוקי מוסר שרירותיים משלו.
_x000D_
_x000D_
לעומת זאת, כאשר האדם הולך בדרך התורה, הוא מכיר את המטרה. בתורה יש מצוות "עשה" ומצוות "לא תעשה" רבות, הנוגעות במישרין ובעקיפין למידותיו של האדם. מטרתן היא לשמור על הצלם האנושי שבו ועל מעלתו הרוחנית והמוסרית. בנוסף, בתורה שבעל פה מצויות תקנות רבות הנוגעות לעניינים אלה, ויש בה גם אין ספור מאמרים, מדרשים ואימרות מוסר בנושאי דרך ארץ.
_x000D_
_x000D_
ההלכות שבתורה מקרינות על ההליכות. לאור מצוות התורה מסגל כל יהודי לעצמו הנהגה מכובדת ומעודנת, כי התורה היא הסוללת את הדרך לדרך ארץ.
_x000D_
_x000D_
אם אין דרך ארץ – אין תורה
_x000D_
_x000D_
התנא מציין גם את הקביעה ההפוכה: ללא דרך ארץ אין תורה, ועובדה זו מתקיימת בשני פנים:
_x000D_
_x000D_
ראשית, התורה לא תחדור לליבו של אדם ולא תשרה בו כאשר הוא ריק מדרך ארץ. שנית, התורה לא תתקיים לאורך זמן בליבו של אדם שאינו נוהג בדרך ארץ שהרי הנהגתו סותרת את התורה ואת דרכה.
_x000D_
_x000D_
אדם המחוסר מידות טובות והנהגות נכונות, הוא, כאמור, אדם שאינו מסוגל לקבל את התורה. כיצד יוכל האדם ללמוד, לדוגמה, על מצוות צדקה או על מתנות עניים: לקט, שכחה ופאה, כאשר אין בו שמץ של מידת נדיבות? כיצד הוא יבין לאשורו את הציווי "ואהבת לרעך כמוך", כאשר האנוכיות כובשת אותו? ואם כן, "דרך ארץ" היא אמנם כלי הקיבול לקלוט את התורה, ולכן "דרך ארץ קדמה לתורה".
_x000D_
_x000D_
אמנם יש מקום לשאול: הרי "אם אין תורה – אין דרך ארץ", ואם כן, מנין ייטול האדם את הדרך ארץ כדי להתחיל ללמוד תורה?
_x000D_
_x000D_
התשובה היא שללא תורה אין דרך ארץ ברמתה הגבוהה והנעלה, אך אדם הרוצה להשכיל בחכמת התורה, עליו לנהוג בתחילה לכל הפחות באותה רמת דרך ארץ שאמורה להימצא בכל אדם ממוצע מן השורה. עליו לנהוג במידות טובות, בנימוסים ובהליכות המקובלים בהגיון האנושי הבסיסי, והללו נמצאים בתשתיתו של כל אדם גם לפני שלמד תורה.
_x000D_
_x000D_
בסיכומו של דבר, כאשר קיימות שתיהן, גם התורה וגם הדרך ארץ, מושלמת היא מעלתו של האדם. יחד עם זאת רשומה כאן אזהרה לכל יהודי הנחשב ל"בן תורה" שעליו להיזהר מאד בכל הליכותיו שתהיינה נאות, שיהיה טוב לשמים וטוב לבריות. אם, חלילה, תעורר התנהגותו תרעומת, או אם יש לסובבים אותו סיבה לכעס ולטינה כלפיו, הוא מסתכן בחילול ה', עוון שהוא מן החמורים שבעוונות.
_x000D_
_x000D_
בכל הדורות היתה בחברה נטיה לדרוש מבני התורה סטנדרט מיוחד של הנהגה, רמה גבוהה יותר של עידון וריסון, כי הם המייצגים את התורה, הצועדת שלובת זרוע עם הדרך ארץ שקדמה לה.
_x000D_
_x000D_
אם אין חכמה – אין יראה
_x000D_
_x000D_
אם האדם אינו יודע מהו רצונו של המלך, במה תתבטא יראתו כלפיו? יתר על כן, אם האדם אינו מכיר את המלך, כיצד הוא יוכל להיות ירא ממנו?
_x000D_
_x000D_
ומנגד: אם אין יראה – אין חכמה. התנאי ההתחלתי לרכישת החכמה, הוא להיות ירא ה'. אך כיצד יתכן להיות ירא שמים עוד בטרם למד האדם? גם כאן שתי האמירות נראות לכאורה כסותרות זו את זו. קשה גם להסיק מכאן, מהו סדר הקדימה הנכון, אך למעשה, ניתן לערוך סדר בדברים.
_x000D_
_x000D_
מצד אחד, אכן החכמה מביאה לידי יראת שמים. כאשר האדם ניגש ללימוד התורה מתוך גישה של יראה והכנעה מה', ומתוך רצון להתעלות ולהשתלם, פועל הלימוד את פעולתו ומשלהב את לבו באהבת ה' וביראה טהורה.
_x000D_
_x000D_
מצד שני, היראה מגבירה את ספיגת החכמה בלב פנימה. כאשר האדם ניגש מתוך רצון נחוש לרכוש חכמה כדי לדעת מהו רצון ה', ולא לעבור, חלילה, על מצוות המלך, מפתח בו הלימוד את היראה ומעצים אותה. מיראת עונש בסיסית מתעלה דרגתו להשגת יראת רוממות. או אז מתקרב האדם לבוראו, חרד למלא את ציוויו, וירא פן יעבור על רצון אהובו.
_x000D_
_x000D_
כל עליית מדרגה ביראה מעלה גם את החכמה, וכל השגה בחכמה מפתחת במקביל את היראה.
_x000D_
_x000D_
אם אין דעת – אין בינה
_x000D_
_x000D_
הדעת היא חכמה טבעית, חכמה מולדת, היא היכולת להבין ולהכיר את הררי החכמה שבתורה ובתבל ולחוש בטעמם.
_x000D_
_x000D_
הבינה היא שלב מתקדם יותר, ושמה נובע מלשון 'בנין'. זוהי יכולתו של האדם להבין דבר מתוך דבר, לבנות קומות נוספות בתבונתו הוא ולהפיק משמעות מהדברים ששמע ולמד.
_x000D_
_x000D_
וכך קובעת המשנה: "אם אין דעת – אין בינה", ללא החכמה הטבעית הראשונית שעמה נולד האדם, אין מקום לבינה. אי אפשר לבנות בניינים על יסודות חכמה חסרה. אדם שאינו משיג את טעמם הראשוני של הדברים, אינו יכול גם להבין דבר מתוך דבר.
_x000D_
_x000D_
אולם המשנה מביאה מיד את המחצית השניה של המשוואה: "אם אין בינה – אין דעת". הדעת אינה רק תכונה מולדת שלא חלים בה שינויים. האדם מסוגל לפתח את תודעתו ולהרחיב את דעתו ע"י שימוש נכון בבינה.
_x000D_
_x000D_
הבינה מעבדת את הקלט המצטבר במוח, עורכת אותו, מאמתת אותו עם ידע קודם, משווה, מנגדת ובונה על גבי החכמה בנינים חדשים. כך הופכת החכמה החיצונית להיות חלק מן התודעה, מרכיב ממרכיבי האישיות.
_x000D_
_x000D_
אדם שאינו משתמש בבינה וגם אינו מפתח את דעתו, נותר באותה רמת דעה שעמה הוא נולד. יתכן שה' חנן אותו אמנם בדעה טבעית נפלאה, אך הוא מאבד אותה לריק. הוא מאפשר לגורמים חיצוניים ולגירויים מזדמנים להשפיע על דעתו. אין הוא מעצב דעת הנשענת על בינתו, ובמקרה כזה עלולה הדעת בעצמה להיות לו לרועץ.
_x000D_
_x000D_
אם אין קמח – אין תורה
_x000D_
_x000D_
ה' ברא את האדם מורכב מגוף ונשמה. על האדם לשמור על שלימות גופו ועל בריאותו כדי שתהיה נפשו מושלמת, ואמנם כך כותב הרמב"ם: "היות הגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא, והוא חולה". אדם שמנסה לעמול בתורה ללא אכילה ושתיה, גורם לכך שתורתו לא תתקיים, כי גופו לא יעמוד במעמסה זו.
_x000D_
_x000D_
נשאלת שאלה: מהו החידוש בפיסקה זו? הלא כל בר דעת מבין שללא מזון אין קיום לאדם? התשובה היא שהתנא גם מדגיש מהו השיעור הראוי לקיום התורה.
_x000D_
_x000D_
לעתים קרובות אנשים מצטטים משנה זו כהוכחה וכראיה לצדקת דרכם: 'מה נעשה?' הם טוענים, 'לא נותר לנו פנאי ללמוד. עלינו להשקיע את כל זמננו בפרנסה, שהלא ידוע שאם אין קמח, אין תורה'.
_x000D_
_x000D_
כנגד טענות מסוג זה מסביר התנא את השיעור הנכון: "אם אין קמח – אין תורה". לא זקוקים למכונית מדגם חדיש ואחרון כדי ללמוד תורה. כל שהאדם זקוק ללימוד הוא "קמח", סיפוק צרכי הגוף הבסיסיים. התנא אומר לאדם: אם תרצה באמת ובתמים ללמוד תורה, תרגיש שיש לך הכל ולא חסרת דבר. תרגיש שה' סיפק לך את כל הדרוש לך, כדי שתהיה פנוי ורגוע להתענג על לימוד התורה.
_x000D_
_x000D_
אם אין תורה – אין קמח
_x000D_
_x000D_
פשוטם של דברים הוא שאדם שקיבל את ה"קמח", כלומר, שקיבל את כל צרכיו כדי שיוכל לעסוק בתורה ובמצוות, ואינו עוסק בה, אין הוא ראוי לכל הטובה שניתנה לו, ובסופו של דבר היא תילקח ממנו, כי "אם אין תורה – אין קמח".
_x000D_
_x000D_
אמנם יש לתהות על קביעה זו. האם אין בני אדם שיש להם "קמח" די והותר, ואין להם תורה? והרי רבים הם העשירים שאינם צועדים בדרך המסורה לנו מדור לדור?
_x000D_
_x000D_
אלא שכוונת המשנה בקובעה: "אם אין תורה, אין קמח", היא שאין ערך לקמח כשלעצמו. כלומר, שהאדם אינו ממצה את עצמו בתחום הקמח בלבד.
_x000D_
_x000D_
התורה קובעת: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח', ג'). האדם אינו מסיים את תפקידו בעולם בתחום החומר. כדי שגם חלק הנשמה שבו יקבל את מזונו, עליו לעסוק בתורה ובמצוות, ולמלא את אוצרותיו בתחום הרוח, ואז הוא יגיע לאיזון הראוי ולמילוי של מלוא משמעות תפקידו.
_x000D_