רבי חנינא, סגן הכהנים, חי בתקופה הסמוכה לחורבן הבית. בתקופה סוערת זו סבל העם מבית ומחוץ. הוא נקרע במלחמות פנימיות וגם נאנק תחת השלטון הרומאי הנוגש.

_x000D_
_x000D_

כפי שמעיד התואר "סגן הכהנים", הוא זכה לשמש ככהן בבית המקדש. גם רוב אמרותיו בש"ס מתייחסות לדינים הקשורים לכהונה ולעבודת בית המקדש.

_x000D_
_x000D_

באותם ימים של ערב החורבן, התרבו בעם הפלגים אשר לא שעו לדברי החכמים, אלא תבעו לצאת למרד ולערוך מלחמה עיקשת בשלטון הרומאי.

_x000D_
_x000D_

קמו כיתות רבות של אנשים אשר פרקו מעליהם את עול השלטון, וגרמו לתוהו ובוהו חברתי. מלחמות אחים פרצו בין הקבוצות היריבות.

_x000D_
_x000D_

התואר שזכה לו רבי חנינא – "סגן הכהנים" – טומן בחובו לקח מאלף, ומעניק משמעות מיוחדת לדברי המשנה. מהו "סגן כהנים"?

_x000D_
_x000D_

לכל כהן גדול מינו כהן משנה, שהיה אמור לשמש תחתיו במקרה שנבצר מהכהן הגדול להמשיך בתפקידו, כגון, שנפטר או נטמא.

_x000D_
_x000D_

כאשר הכהן הגדול פוסק מלשמש בתפקידו, נכנס הסגן תחתיו. אך למרות זאת, רבי חנינא שימש כסגן לכמה כהנים. בימיו היתה תחלופה בצמרת, הכהנים הגדולים התחלפו באופן תדיר, ואילו הוא נשאר הסגן הקבוע.

_x000D_
_x000D_

מדוע נשאר רבי חנינא תמיד "סגן הכהנים"? ההיסטוריה חושפת בפנינו יריעה עצובה ומכאיבה של ההתרחשויות בימי הבית השני.

_x000D_
_x000D_

השלטון הרומי השתלט על הכהונה הגדולה, ומינה במשך ימי הבית למעלה משלוש מאות כהנים גדולים. הם נבחרו על ידי הנציבים הרומיים, והם מינו לתפקיד הרם את כל המרבה במחיר. הכהנים הגדולים לא היו ראויים בדרך כלל לתפקידם, חלקם אף היו בני כת הצדוקים, ומשום כך לא השלים איש מהם את שנתו.

_x000D_
_x000D_

רבי חנינא שימש כסגן של אותם כהנים גדולים, אשר התחלפו מידי שנה בשנה – אך מעולם הוא לא קוּדַם על ידי השלטון להיות כהן גדול. אדם כרבי חנינא, שהיה ירא שמים ותלמיד חכם, לא היה לרוחם של השליטים הזרים. הם אמנם נזקקו לידיעותיו בעבודת בית המקדש, לנסיונו הרב ולאמינותו בעיני העם, ולכן אף שמעולם לא מינו אותו לכהן גדול, הם השאירו אותו כסגן כדי להשתמש בכישוריו.

_x000D_
_x000D_

באופן טבעי, אמור היה רבי חנינא לחוש בכעס ובמרירות כלפי השלטון הזר על העוול שנעשה לו ועל ביזוי עבודת בית המקדש אשר הוא היה עד לו בכל ימי חייו.

_x000D_
_x000D_

למרות זאת, דווקא רבי חנינא, היה אומר: "הווי מתפלל בשלומה של מלכות". הוא שחווה על בשרו את השלטון העריץ, ואשר אמור היה לגנות אותו יותר מכל אדם אחר – דורש בשלומה של מלכות, כי עדיף כל שלטון – מדכא ועריץ ככל שיהיה – על פני אנרכיה הנובעת מחוסר שלטון.

_x000D_
_x000D_

הווי מתפלל בשלומה של מלכות

_x000D_
_x000D_

ראשית, נשאל שאלה: מדוע שיבץ רבנו הקדוש עצה זו במסכת אבות העוסקת במידות טובות ובהנהגות חסידות?

_x000D_
_x000D_

אם נתבונן, ניווכח כי אין זו רק עצה טובה, אלא יש בה גם תובנה רוחנית עמוקה: העובדה שבני האדם נזקקים לכח חיצוני שיכפה עליהם את שמירת החוק והסדר, מלמדת אותנו על מציאותו של האדם שלוח הרסן, החי ללא מסגרת של חוק. מכאן ניתן גם לעמוד על ההכרח לתקן את מידות הנפש וליצור מנגנון בקרה פנימי. ניתן לעשות זאת רק באמצעות היצמדות לדרך התורה, המחנכת, התורמת והמעדנת.

_x000D_
_x000D_

ניתן ללמוד ממשנתנו גם על חובתו המוסרית של האדם לדאוג לטובת הכלל, ולחוש את צער הזולת. החשש שמא חלילה נגיע למצב של "איש את רעהו חיים בלעו", אינו חשש פרטי בלבד. הוא נוגע לדופק הפנימי של האומה. ייחולינו ותפילותינו צריכים להיות מודרכים על ידי משנה זו – לחוש את העם ולבקש מה' שיעשה למען שלומו וטובתו.

_x000D_
_x000D_

רבי חנינא הבין, כי רק בדרך זו תהיה תפארתו של עם ישראל, ולכן הוא הטיף לשמירת השלום ולנכונות לויתורים עבורו. השלום שאליו התכוון הוא השלום היום-יומי, השקט שבו מתנהלים חיי הפרט בבטחה, שלום שהשלטון תורם ליציבותו. אפילו מלכות עויינת כמלכות רומי, יש להתפלל למענה "שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". גם אם לא נמצאה נקודת זכות נוספת לשלטון זה, מלבד העובדה שבלעדיו יהיה גרוע הרבה יותר, זוהי  סיבה להתפלל עבורו.

_x000D_
_x000D_

אזהרתו של רבי חנינא היתה בימי הגלות שלא איחרה לבוא. רבי חנינא הורה שגם כאשר ישבו תחת שלטון זר בכל ארצות פזוריהם, עליהם להיות נאמנים לשלטון. המלכות היא הערובה היחידה לכך, שהחיים ימשיכו במסלול תקין, ובלעדיה – "איש את רעהו חיים בלעו".

_x000D_
_x000D_

דברי רבי חנינא מבוססת על הוראתו של ירמיהו הנביא, אשר שלח איגרת אל בני ישראל שיצאו לגלות בבל לאחר חורבן בית המקדש הראשון.

_x000D_
_x000D_

באיגרת מעודד אותם ירמיהו להתיישב בארץ החדשה, לבנות בתים, להקים משפחות ובנוסף: "ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה, והתפללו בעדה אל ה' – כי בשלומה יהיה לכם שלום" (ירמיהו כ"ט, ז'). אם רוצים אתם לעבור בשלום את הגלות, דרשו בשלום המלכות השלטת.

_x000D_
_x000D_

כעבור חמש מאות שנה, בזמן חורבן הבית השני, פונה רבי חנינא שוב אל כלל ישראל ואומר להם: תשאפו תמיד לקיומו של שלטון מסודר, כי רק בקיומו גלומה הצלחתכם. כי ללא חיי חברה תקינים, ללא שלטון יציב וללא מערכת חברתית מאורגנת, אין אפשרות לעבוד את הבורא כראוי. אי אפשר להתעלם מן המצב השורר מסביב, ולומר "שלום עלי נפשי" – אני אעשה את המוטל עלי ואתעלם מהסובב. דרך זו אינה ראויה וגם לא תחזיק מעמד, ולכן חובה על כל אדם להתפלל לשלומם של האחרים ולרצות בטובתם.

_x000D_
_x000D_

שאלמלא מוראה – איש את רעהו חיים בלעו

_x000D_
_x000D_

שלא כשאר בעלי החיים, אשר נבראו בראשית הבריאה באופן של הרבה פרטים מכל מין ומין בבת אחת, נברא האדם יחידי. מסיבה זו יכול האדם לומר: "בשבילי נברא העולם". כל אדם הוא עולם מלא, יש בו ייחודיות שאין לאיש זולתו. גם פרצופיהם של בני האדם שונים, כדי להעיד על השוני המהותי.

_x000D_
_x000D_

כיון שכל אדם נולד יחידי, נטועה במהותו התשוקה להיוותר "בן יחיד", להוכיח ולהפגין את ייחודו קבל עם ועולם, ולהשליט את דעתו על הכלל. בכך הוא שונה משאר בעלי החיים שבהם אין כבשה בעדר השונה מכל רעותיה באופן עקרוני.

_x000D_
_x000D_

היהדות אמנם מעודדת אותנו להכיר בייחודיות שלנו וגם לטפח אותה, להשתמש בה כגורם מדרבן למיצוי כל היכולות, כלומר: אני ורק אני אוכל להשלים את תפקידי האינדבידואלי ולהניח לבֵנה משלי לתיקון הבריאה.

_x000D_
_x000D_

אך דא עקא, ההבחנה, כי אין עוד איש הדומה לו, עלולה להביא את האדם לידי יוהרה. אם הוא יתפתה ליצרו הרע, תביא אותו ידיעה זו לגאווה פסולה ותיטע בו רצון להכפיף אחרים לרצונו, שהרי "אין שני מלכים משמשים בכתר אחד" – או אני או הוא.

_x000D_
_x000D_

במצב זה מנחה התורה את האדם: אם קיבלת משמים כישורים ומעלות, טפח אותם כי אתה מחוייב להפיק מהם את המרב. מעלה זו אינה מכוונת כלפי הזולת ואין מטרתה שלטון על אנשים אחרים.

_x000D_
_x000D_

אם יממש כל אדם את שאיפותיו האישיות באין מעצור – "איש את רעהו חיים בלעו". המלכות היא המכשיר החיצוני היחיד, שבידו למנוע את כוחו היחודי של האדם מלהפריע לאחרים.

_x000D_
_x000D_

עד שנגיע למצב שבו יהיו הכל יראי שמים באמת ובתמים, חייבים אנו להתפלל ולבקש על יראת המלכות, יראה שתמנע מאנשים בעלי נטיה שתלטנית טבעית להשתרר על זולתם.

_x000D_
_x000D_

יחד עם זאת חשוב להדגיש: מלכות הוגנת היא מלכות שאינה מבטלת את יחודם של הפרטים. אדרבא, היא מעודדת כל אחד להוציא לפועל את כוחותיו המיוחדים, ויחד עם זאת היא רק מונעת ממנו "לבלוע" את זולתו.

_x000D_
_x000D_

משה רבנו הגדיר מנהיג טוב כמנהיג שיודע "להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד". מלכות טובה מצליחה להפיק את רצון כולם, לגשר בין פערי המעמדות וניגודי האינטרסים ולפעול לרווחת הכלל, בלי לפגוע בשלומו של היחיד.

_x000D_
_x000D_

ואמנם, על פי הוראה המשנה הקפידו קהילות ישראל מאז ומעולם לכבד את השלטון שהיה בימיהם, אף אם לא היו תמיד הוגנים או מתחשבים ביהודים.

_x000D_
_x000D_

בתקופה מאוחרת יותר ניתקנו תפילות מיוחדות לשלום המלך ולשלום מלכותו. אחת מהן היא תפילת "הנותן תשועה למלכים" אשר נהגו היהודים לומר בארצות נכר לפני תפילת מוסף של שבת ויום טוב.

_x000D_
_x000D_

כמו כן הורו גדולי ישראל בכל הדורות לאנשיהם לציית להוראות המלכות, ולא להפר את חוקי הממלכה שבצילה הם חוסים. הגמרא קובעת: "דינא דמלכותא – דינא", בכל מקום שחוקי המדינה אינם נוגדים את ההלכה, מחוייב היהודי לציית להם ולקבל את מרותם.

_x000D_