הסתכל בשלושה דברים, ואין אתה בא לידי עבירה
_x000D_
שים לבך לשלושה דברים: א. מציאות ה'. ב. השגחת ה' על כל הברואים. ג. שאין שכחה לפני כסא כבודו.
_x000D_
אם שלושה ענינים אלו עומדים לנגד עיניך, מובטח לך ש"אין אתה בא לידי עבירה".
_x000D_
מדוע לא נאמר 'ואין אתה עובר עבירה'?
_x000D_
אמרו חז"ל (אבות פ"ד, י"א): "העושה עבירה אחת קונה לו קטגור אחד". אותו מלאך רע שנברא מהעברה נפרע בבוא העת מן אדם. מדריך התנא את האדם, כיצד לא יילכד בידיו של אותו קטגור שנברא מהעבירה.
_x000D_
דע מה למעלה ממך
_x000D_
אין ספק כי אם האדם ישים אל לבו כי מתהלך הוא לפני מלך גדול, הוא לא יבוא לידי עבירה. אך אין די בכך. הדגשתו של התנא היא "ממך", "דע מה למעלה ממך".
_x000D_
אף שהקב"ה שוכן במרומים, השגחתו פרוסה על כל פרט בעולמו, ואין נסתר מנגד עיניו. אלה הם גם דברי דוד המלך (תהלים קל"ט, ז'-י"ב): "אנה אלך מרוחך, ואנה מפניך אברח. אם אסק שמים – שם אתה, ואציעה שאול – הנך". עלינו לחיות בתחושה שה' עמנו תמיד בחשיכה ובאורה, הוא מגן עלינו ומיטיב לנו, וגם שומר את צעדנו מלהילכד במלכודת היצר.
_x000D_
עין רואה ואוזן שומעת
_x000D_
פסוקים רבים בתורה מדברים בלשון בן אדם, כדי לשבר את אוזן הבריות בדבר המוכר להם. אך חשוב שנדע ונפנים שהכל משל ואל לנו ליצור, חלילה, האנשה, כלומר, לדמות את הבורא לאיש, למי שיש לו תכונות הדומות לבני אנוש.
_x000D_
ירמיהו אומר (כ"ג, כ"ד): "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו?!'. וכן נאמר בתהלים (צ"ד, ט'): "הנוטע אוזן, הלא ישמע?! אם יוצר עין, הלא יביט?!" האדם מתיירא מ"עין רואה ואוזן שומעת" של בני אדם שבסביבתו, בה בשעה שמורא שמים אינו ניכר עליו.
_x000D_
בתלמוד מובא (ברכות כ"ט ע"ב): כשחלה רבן יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לבקרו. כיוון שראה אותם התחיל לבכות… אמרו לו: רבינו, ברכנו! אמר להם: יהי רצון, שיהיה מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו: עד כאן?! אמר להם: ולוואי! תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם".
_x000D_
גדול התנאים מדריך את תלמידיו שעליהם לחוש את הנהגת הבורא, כאילו עין בשר ודם צופה במעשיהם.
_x000D_
וכל מעשיך בספר נכתבים
_x000D_
הלשון "בספר נכתבים" מושאלת היא ממנהגי בני האדם כדי לשבר את אוזן שומעם שאין שכחה לפני כסא כבודו יתברך, וכל מעשה בני האדם ייזכר להם לעת פקודה.
_x000D_
בתלמוד מובא (תענית י"א, א'): "בשעת פטירתו של אדם לבית עולמו, כל מעשיו נפרטים לפניו, ואומרים לו: כך וכך עשית במקום פלוני ביום פלוני, והוא אומר: הן. ואומרים לו: חתום! וחותם, שנאמר (איוב ל"ז, ז'): "ביד כל אדם יחתום", ולא עוד, אלא שמצדיק עליו את הדין ואומר להם, יפה דנתוני.
_x000D_
אין מעשה שעשה האדם בעולם הזה, שלא נרשם לזיכרון לפני הבורא. וכך אומר שלמה המלך (קהלת י"ב, י"ג): "סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם". אין דבר שאובד, הכל נרשם ונשמר בגנזי מרומים.
_x000D_
כיום ניתן לצלם האירוע ולשדרו כל זמן שנרצה, והדברים נראים כביום התרחשותם. האם אין כאן הדגמה ל"כל מעשיך בספר נכתבים"?
_x000D_
*
_x000D_
נביא משל הממחיש את דברי המשנה לפרטיה.
_x000D_
כשסיימו העובדים את יום עבודתם, הם הבחינו בשני טכנאים שנכנסו אל אולם הייצור ובידם תיבות עם כלי עבודה וציוד. פרי עבודתם של הטכנאים התגלה למחרת בבוקר. בצידו האחד של האולם  התנוססו שתי מצלמות שעדשותיהן מופנות לעבר שולחנות העבודה, ובצדו האחר של האולם נקבעה בגובה הקיר מצלמה נוספת שמסתובבת ימינה ושמאלה וסורקת את מלוא רוחבו של האולם.
_x000D_
אחד העובדים שמבין באלקטרוניקה הסביר כי בחדר ההנהלה מוצבים  שלושה מסכים המראים את כל מה שמתרחש באולם. כל תנועה, ולו הזעירה ביותר, לא נעלמת מעדשותיהן של המצלמות. לפתע חדרה לתודעת העובדים משמעות המצלמות. חסל סדר פרטיות. כל עובד מושגח מעתה בהשגחה תמידית לכל אורכו של יום העבודה.
_x000D_
המחיצות הנמוכות שבין העובדים, שהעניקו עד עתה פרטיות כלשהי לעובד, הפכו להיות חסרות ערך. שוב לא יוכל העובד לפתוח את יום עבודתו באכילת הכריך שהביא עמו מן הבית. אין לחלום אפילו על כמה דקות חטופות של הצצה בכותרות עתון הבוקר שנשלף מתיבת הדואר בדרך לאוטובוס.
_x000D_
בבוא היום תוצגנה לפניו התמונות כהוכחה שאין אפשרות לערער עליה. העובדים התמרמרו מאד והרוחות החלו לסעור באולם. היה מי שהציע לפתוח בשביתה עד להסרת האיום.
_x000D_
אך ראש ועד העובדים הסביר שאין לבעל הבית כל מניעה חוקית לקבוע מצלמות. מבחינה משפטית הצדק איתו.
_x000D_
פקידה אחת טענה בהיסטריה שעצביה לא יחזיקו מעמד בעבודה בתנאים אלה. לחשוב כל הזמן שמישהו אולי מסתכל עלי ברגע זה, כדי לראות אם אני נשענת לרגע על המשענת בכסאי?!
_x000D_
עובד אחד פלט באנחה: די, מעכשיו לא נוכל לשוחח בטלפון עם הבית או להזמין בלון גז, חסל סדר הימים הטובים. נצטרך להפיק מעצמנו את המקסימום. כל דקה כאן חייבת להיות מוקדשת  לעבודה.
_x000D_
יהודה היה היחיד שהשמיע זמירות אחרות. מי אומר שבעל הבית אינו צודק? וכי הוא חייב לשלם לנו דמי בטלה? עם התחלת השנה החדשה נגיש לו מן הסתם שוב את דרישותינו להעלאת משכורת, להטבת תנאים, להגדלת מענק ההבראה וגם לתוספת התייעלות. ההתרגשות למראה המצלמות רק מראה עד כמה רחוקים אנו ממצפון שקט.
_x000D_
עברו שבועות וחודשים, וכל הסערות חלפו ונשכחו. התנהגות העובדים לא הראתה אפילו ברמז כי הם מודעים לעיניו של בעל הבית הצופיות בהם כל הזמן.
_x000D_
מידי פעם היה נקרא אחד מהם ל'ישיבה של מעלה' אל המנהל, ושם היה מקבל את הודעת פיטוריו. הוא לא היה מספר דבר אלא נוטל את תיקו ונעלם. אז היו נזכרים כולם כי יש מצלמות, ויש מי שצופה בהם ועוקב אחריהם. זכרון זה לא נמשך בדרך כלל יותר מיום או יומיים, ושוב חזרו כולם אל שגרת השכחה הנעימה.
_x000D_
*  *  *
_x000D_
כשאנו חיים תחת תחושה מתמדת של עין צופיה, אנו מגיעים למיצוי עצמי גבוה, שבלעדי אותה עין לא היינו מגיעים אליה. עכשיו כל דקה אמורה להיות מנוצלת, כל רגע ממלא תפקיד. זוהי הרגשת החיים במלוא משמעותם.

_x000D_