רבן גמליאל עמד בראשות הסנהדרין ונחשב לנשיא ישראל, כפי שמעיד עליו תוארו. רבן גמליאל חוקק תקנות בכל שטחי היהדות והן התקבלו על דעת כולם, הלכה למעשה. הוא הוערך מאד על ידי אנשי דורו, ונחשב בעיניהם כשריד לדור דעה, עד שאמרו: "משמת רבן גמליאל הזקן, בטל כבוד התורה".
_x000D_
בימי רבן גמליאל, נחתמה תקופת "הזוגות", התקופה בה שני תנאים הנהיגו את הדור, האחד כנשיא והשני כאב בית הדין. עתה השתנתה צורת ההנהגה בישראל. חלה גם ירידה מסויימת במצבו הרוחני של העם, הן בשקידת התורה אצל התלמידים והן בידיעת ההלכה על בוריה בקרב יתר חלקי העם.
_x000D_
עד כה ציינה המשנה שדור אחד קיבל מקודמו את התורה, כגון, "הלל ושמאי קבלו מהם" (משנה י"ב). החל מהדורות הראשונים ועד לחמשת הזוגות, המוזכרים בפרקי אבות, היתה התורה שבעל פה עוברת מדור לדור בצורה מסודרת ומגובשת, והם ידעו אותה בשלמותה. אולם לאחר מכן שוב לא ניתן לומר על חכם כלשהו שהוא קיבל את כל התורה במלואה על כל סברותיה וסודותיה מהדור שקדם לו. היתה העברה של התורה מדור לדור, החכמים שלטו היטב בתורה, אולם חסרה השלימות. מכאן ואילך נמנעת המשנה מלהשתמש בביטוי "קיבל" את התורה. מודגשת ירידת הדורות.
_x000D_
זאת ועוד, מכאן ואילך לא מוזכרים החכמים בשמם בלבד, אלא בתוספת תואר נלווה. מה השתנה? המפרשים מבהירים: שלחכמים הראשונים, אי אפשר היה למצוא להם כינוי ראוי שימצה את גדולתם. משום כך קוראים להם בשמם הפרטי ללא כינוי, בדומה לשמות הנביאים, המופיעים ללא תואר נוסף. אי הוספת תואר לשם, היא אות כבוד גדול לאין ערוך, מאשר הזדקקות לתואר שיאדיר את שם נושאו.
_x000D_
הנשיאים זכו לתואר "רבן", כלומר, הרב שלנו, מורה הדרך של כולנו. משום שהם היו מנהיגי העם ויושבים ראשונה בסנהדרין.
_x000D_
חכמי המשנה נזכרים בתואר "רבי" – רב שלי. בכלל זה נמצאים רוב התנאים, אשר לימדו תורה לרבים.
_x000D_
עשה לך רב
_x000D_
בדורו של רבן גמליאל הורגש, כאמור, רפיון כלשהו בידיעת התורה והתרבו חילוקי הדעות שנוצרו עם ירידת הדורות.
_x000D_
מה יעשה אדם המבקש לסגל לעצמו דרך ישרה בחיים – בהלכה, בהשקפה ובהנהגה?
_x000D_
התשובה היא: "עשה לך רב", קבל עליך רב מוסכם, הכתר אותו לעצמך למורה דרך, את אשר יורה לך – עשה! ממנו תקבל הלכה ברורה בכל מקום. אל תפסוק לעצמך במקום ספק, אלא עשה לך רב, ובו תדבק.
_x000D_
קבלת הרב יוצרת את הקשר בין התלמיד לבין הדורות הקודמים ומחזקת את שרשרת מסירת התורה עד להר סיני.
_x000D_
והסתלק מן הספק
_x000D_
ההצמדות לרב כמורה דרך לחיים מעניקה לאדם ולבית היהודי כולו יציבות ועקביות. כל אדם צריך שיהיה לו רב קבוע לשאלות בהלכה. רב שהאדם ילך לאור פסיקתו בכל ענין.
_x000D_
הספקות המענים אינם דרך התורה. התורה משמעותה בהירות, ניתוח מושכל וקבלת הכרעה. אם אתה "עושה רב", ממילא אתה מסתלק מן הספק. "שאלת חכם" הינה הפתרון לדעה אחידה ומוצקה ולהסתלקות מן הספקות.
_x000D_
הוראה זו "והסתלק מן הספק" נאמרת גם לדיין עצמו:
_x000D_
אל תפסוק לבדך באותו ענין על פי סברתך, שהרי אם תאסור את המותר, הרי אתה מאבד ממונם של ישראל, ואם תתיר את האסור, תבוא תקלה על ידך. מצאנו בגמרא שהחכמים העדיפו לפסוק יחד עם דיינים נוספים כדי להמנע מטעות (סנהדרין ז', ע"ב): רב הונא כשבא דין לפניו, היה אוסף ומביא עשרה חכמים מן הישיבה, אמר: כדי שתגיע לחלקי נסורת קטנה מן הקורה, כלומר, שאם יטעו ויטו את הדין, יתחלק העונש בין כולם.
_x000D_
ואל תרבה לעשר אומדות
_x000D_
התורה מצווה על כל מי שברשותו תנובה חקלאית להפריש עשירית ללוי ולעני בהתאם להוראות ההלכה. אם יבוא אדם ויטען: "אני רוצה לתת יותר מעשירית" או: "איני חפץ לשקול את התבואה שצמחה, כדי שתשרה בה ברכה. אני מעדיף לעשר באומד, ללא מידה מדוייקת".
_x000D_
על כך אומרת המשנה: "אל תרבה לעשר אומדות". המצווה צריכה להתבצע במדויק, אין להפריש "בלי חשבון". אדרבה, בכך שיפריש יותר מעשירית, הוא עלול להכשל בסיבוך הלכתי, ונמצא שקילקל יותר משתיקן. בצע את המוטל עליך בדיוק ולא בהשערה.
_x000D_
צפה כאן שאלה עקרונית: מסכת אבות עוסקת בענייני דרך ארץ ותיקון המידות. ואם כן, מה עניינה של הוראה הלכתית זו לכאן?
_x000D_
יש מפרשים כי הוראה זו נאמרה בדרך משל לנושאים נוספים. המעשרות הוזכרו כדי להדגיש, שבענייני הלכה יש לנהוג באופן שהמעשים יהיו נהירים וודאיים, לא "בערך" ולא "כמעט". בכל ספק יש לחתור להכרעה ברורה, ולא לברוח ממנה.
_x000D_
מי שמשלה את עצמו שהוא "מחמיר" בספיקות מתוך צדקנות יתירה, עלול להכשל באיסור. מכיון שמעולם הוא לא יצא מכלל ספק, יקל בעיניו לפסוק לעצמו גם לקולא ובכך יבוא לידי כשלון.
_x000D_
נסיים בדוגמה מהישיבה בקלם:
_x000D_
היתה שם חנות שהתלמידים היו נכנסים ונוטלים לעצמם פריטים נחוצים ומניחים את תמורתם בקופה. הממונים היו דואגים לחדש את המלאי.
_x000D_
ויהי היום, ובמאזן נמצאה יתרה בלתי ברורה. הכסף בקופה היה עודף. לא נודע כיצד קרתה התקלה. בהנהלת הישיבה החליטו לסגור את החנות. הם אמרו: אם תלמיד טעה או החליט במודע להניח בקופה יותר מן הסכום המחוייב, הוא עלול ליטול בטעות גם ממה שאינו שלו. באופן זה עלולים אנו להגיע לידי פורענות.
_x000D_
קו היושר מחייב: אמת. בל תוסף ובל תגרע, לא החמרה ולא הקלה.

_x000D_