לוחות הברית הוענקו לעם ישראל ברדת משה מן ההר, מקץ ארבעים יום לשהייתו במרום. היו חקוקים עליהם "עשרת הדברות" – עשרת הציוויים שהושמעו באזני העם במעמד מתן תורה.
_x000D_
_x000D_
עשרת הדברות כוללים עשר הוראות מרכזיות המכילות בתמציתיות את שש מאות ושלוש עשרה מצוות התורה.
_x000D_
_x000D_
פעמיים קיבלו ישראל מאת הקב"ה את לוחות הברית. הפעם הראשונה היתה בהר סיני בז` בסיון, הפעם השניה – ביום הכפורים.
_x000D_
_x000D_
לוחות הברית מבטאים את החיבור המושלם של אור ד` (התורה) עם הארציות. באמצעות הלוחות יורד האור הגבוה ביותר, אור התורה הנאצל מן השחקים, אל עולמנו ומתגלם בחומר הנמוך ביותר, הלא הוא האבן שהיא בבחינת עפר, שעליה נחקקו עשרת הדברות.
_x000D_
_x000D_
מיזוג זה של שמים וארץ – אין לו אח ורע בכל רחבי העולם. אותיות עשרת הדברות חקוקות באבן עצמה (איחוד חומר וצורה). אותיות אלו הן תלת ממדיות וחקוקות בלוח משני עבריו. תלת-ממד זה מבטא את הגשמיות כולה, את ה"חומר" בכל הוויתו. בלוחות הברית מתגלם החיבור המושלם, המיזוג בין האור העליון לארציות המוחלטת.
_x000D_
_x000D_
שני הלוחות צמודים זה לזה כחטיבה אחת, ועם זאת הם נפרדים. חמש הדברות הראשונות הן המצוות שבין האדם למקום, וחמש הדברות האחרונות הן המצוות שבין האדם לחברו. אלו וגם אלו – מחוייבים מתוקף קבלת עול מלכות שמים.
_x000D_
_x000D_
במבט פנימי – אין כאן שני לוחות נפרדים, אלא חטיבה אחת מלוכדת. התיאום בין הלוח הראשון ללוח השני, בין ציווי "בין אדם למקום" ל"בין אדם לחברו" התגלה באופן נחרץ באירוע המצער של שבירת הלוחות.
_x000D_
_x000D_
באותה שעה נשא משה רבנו את לוחות הברית בשתי ידיו – בידו הימנית החזיק את הלוח הימני, ובשמאלית – את השמאלי. בראותו את העגל עלה תחילה בלבו להשליך רק את הלוח הימני, הואיל וחטאו בעבודה זרה אשר איסורה כתוב בלוח הימני. הלוח השמאלי מזהיר כולו רק על חיובי בין אדם לחברו, ובו – לכאורה – לא פגמו. אמנם לבסוף גמלה החלטה בלבו להשליך את שני הלוחות, שהרי התורה אחת היא, ומצוותיה חטיבה אחת שאינה ניתנת להפרדה.
_x000D_
_x000D_
המצוות שבין אדם לחברו אין להן משמעות בלי יסודות האמונה. גם הנהגות החברה חייבות להיות כפופות לאמונה ולהיות בתיאום מושלם עם המצוות האחרות.
_x000D_
_x000D_
לא רק התאמה כללית יש כאן, אלא גם הקבלה פרטנית: הציווי הראשון "אנכי ד`" מקביל לדִּבֵּר הניצב מולו בלוח השמאלי "לא תרצח", שכן הרוצח ממעט, כביכול, את דמותו של הקב"ה, החקוקה בנשמת כל אדם עלי אדמות. הציווי השני "לא יהיה לך", מקביל ל"לא תנאף". הנואף הרי הוא כעובד עבודה זרה המעדיף את התחליף המדומה על פני המקור.
_x000D_
_x000D_
גם בשאר הדברות קיימת הקבלה בין הלוח הימני לרעהו השמאלי.
_x000D_
_x000D_
לוחות האבן – מקשה אחת של נס היו. בחציבתם ובמשקלם, ובכתב החקוק על גביהם נעשו ניסים גלויים המרעישים את עין הרואה.
_x000D_
_x000D_
גודלו של כל לוח היה אמה על אמה בעובי חצי אמה. אך למרות משקלם הגדול, נעשה נס והכתב המקודש היה נושא את הלוחות.
_x000D_
_x000D_
הכתב שעל הלוחות היה חקוק בכל עובי הלוח, כך שנראה משני הצדדים, כפי שנאמר (שמות ל"ב, ט"ו): "כתובים משני עבריהם".
_x000D_
_x000D_
הדברות הכילו גם את האותיות מ"ם סופית וסמ"ך הנכתבות באופן סגור. האבן שבחלל המ"ם והסמ"ך נותרה עומדת באויר, ונראתה בשלמות משני העברים: "מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים" (שבת ק"ד, א`).
_x000D_
_x000D_
כיון שהכתב היה חקוק בלוח מעבר לעבר, הרי שמן הצד השני היו אמורות להתקבל אותיות הפוכות, אולם התורה מעידה שהלוחות היו כתובים משני עבריהם. האותיות היו יכולות להקרא גם מן העבר השני, אלא שבסדר הפוך, לדוגמא: הדִּבֵּר הרביעי "זכור את יום השבת לקדשו", היה נקרא: "ושדקל תבשה מוי תא רוכז", באופן זה היו לדברות משמעויות נוספות על פי תורת הסוד.
_x000D_
_x000D_
הלוחות היו חצובים מאבן יקרה ששמה סנפירנון, היא האבן המוכרת יותר בשם "ספיר". גם הלוחות הראשונים וגם השניים היו עשויים מאותה אבן טובה ומאירה, אלא שהבדל יסודי היה ביניהם: הלוחות הראשונים היו עשויים מאבנים שניתנו מן השמים, לעומתם הלוחות השניים היו בדרגה נמוכה יותר – את האבנים חצב משה רבנו מתוך מחצב ספיר שהראהו הקב"ה.
_x000D_
_x000D_
הלוחות הראשונים נלקחו, כביכול, מכסא הכבוד. כלומר, הם היו עצם חומרי שהשתלשל מכסא הכבוד באופן נעלה מהשגתנו. יתכן שזהו הקשר בין המחזה הנבואי (שמות כ"ד, י`): "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" – למתן תורה, כי נתגלתה להם ה"אבן" השמיימית שממנה נחצבו לוחות הברית.
_x000D_
_x000D_
כמאה שנה לפני חורבן בית המקדש הראשון נגנזו לוחות הברית עם הארון במחילות שמונחת בית המקדש על ידי יאשיהו המלך, כדי שהן לא תצאנה לגלות יחד עם העם הגולה.
_x000D_
_x000D_
הלוחות מסמלים את הלב של עם ישראל. לב הבשר שבקרב היהודי נמשל ללוח, ככתוב (משלי ז`, ג`): "כתבם על לוח לבך". חקיקת עשרת הדברות על הלוחות רומזת להשכנת אור התורה בנפש האדם.
_x000D_
_x000D_
בעת שעמדו ישראל לרגלי ההר וקבלו את הלוחות היה ליבם לב שמיימי, לב מלאכי. בהכרזה שיצאה מפיהם "נעשה ונשמע" הם הגיעו למדרגת מלאכים. במצב זה הם היו מקבלים תורה בשלמותה, לומדים אותם ואינם שוכחים, חוקקים על לוח לבם את אור התורה במלוא זוהרו.
_x000D_
_x000D_
אמנם הדרגה הנשגבה לא החזיקה מעמד. חטא העגל גרם לנפילה רוחנית חמורה והעם הפסיד את דרגתו.
_x000D_
_x000D_
אך לא באופן בלתי הפיך. הפסוק האחרון בספר התורה מסיים: "אשר עשה משה לעיני כל ישראל". רש"י מפרש מילים אלו על מעשה שבירת הלוחות. מה הועילה שבירת הלוחות לתקון החטא? במה כוחה להשיב את העם לקדמותו? שבירת הלוחות סללה דרך לתיקון עצמי של החטא. היא השתיתה בעולם דרך חדשה להשגת אור התורה, והיא דרך העמל.
_x000D_
_x000D_
באמצעות עמל ויגיעה יכול אדם לחקוק את דברי ד` על לוח לבו, להשיג את אור התורה ולחרוט אותו בנפשו בצפורן שמיר לקנין עד.
_x000D_
_x000D_
נתבונן בראשי התיבות של המילים: "עשה משה לעיני" ונגלה את המילה "עמל", המרמזת לנו את הדרך שבה נוכל לקבל בדורנו את הלוחות השניים.
_x000D_
_x000D_
ואמנם: "לוחות ושברי לוחות מונחים בארון", שמירת שברי הלוחות מסמלת לנו כי לעתיד לבוא נשוב למדרגה גבוהה ונזכה לקבל את התורה בשלמותה.
_x000D_