המושג "פרשת השבוע" מושרש אצלנו מאד, ואנו מרבים להשתמש בו. רבים מביאים אסמכתא לחיי היום יום ולאקטואליה העכשווית מפרקי התורה הכלולים בפרשת השבוע. מהי, אם כן, פרשת השבוע, ומהו מקורה?
שבת היא לא רק יום שאסור במלאכה, אלא יום קדוש. קדושת היום אינה מתבטאת רק באי עשיית מלאכות, לשבת יש גם צד חיובי מעשי, והוא כלול בפסוק (שמות כ`, ז`): "זכור את יום השבת לקדשו". יש לקדש את השבת ולרומם אותה משאר ימות השבוע. אנו עושים זאת ע"י הקידוש בתחילת השבת וההבדלה ביציאתה, ע"י התפילות המרוממות, בגדי השבת, הסעודות החגיגיות בהשתתפות כל בני המשפחה ועוד. אחד הדברים המעניקים לשבת את סגולתה הוא חיוב הקריאה בתורה בכל שבת ושבת. החיוב נלמד מהפסוק (ויקרא כ"ג, ג`): "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש".
קריאה זו מעניקה לשבת את משמעות "מקרא קודש". בכל שבת ושבת אנו קוראים את אחת הפרשות שבתורה. לעתים אנו קוראים שתי פרשות. באופן זה מקבלת השבת תוכן רוחני יחודי.
מדוע לעתים קוראים בשבת פרשה אחת ולעתים שתיים?
בחמשת חומשי תורה יש חמישים וארבע פרשות ובשנה רגילה יש כחמישים שבתות. למעשה, יש פחות מחמישים שבתות שבהן אנו קוראים את הפרשות לפי סדרן, שכן יש שבתות מיוחדות, כגון פסח וסוכות שיש להן קריאה מיוחדת. לכן, יש צורך לקרוא מידי פעם שתי פרשות קצרות בשבת אחת, כגון: תזריע ומצורע, מטות ומסעי ועוד. זאת כדי לסיים את קריאת כל התורה כולה אחת בשנה, ולחגוג את סיום הקריאה ביום שמחת תורה.
בשמחת תורה אנו מסיימים את מחזור הקריאה של השנה שחלפה, בקריאת פרשת "וזאת הברכה", הפרשה האחרונה בספר דברים. העולה לקריאה המסיימת נקרא "חתן תורה". לאחר מכן מתחילים מיד לקרוא מבראשית, והעולה לקריאה זו הוא "חתן בראשית". ההתחלה המיידית מסמלת, כי אין בעצם סוף ללימוד התורה, הסוף כרוך תמיד בהתחלה מחדש…
נוסף לקריאת פרשת השבוע בציבור, קורא כל אדם את הפרשה לעצמו בכל שבוע "שניים מקרא ואחד תרגום": פעמיים קוראים בשפת המקור, וקריאה נוספת בתרגום אונקלוס בשפה הארמית. תרגום זה הוא הפירוש הראשון לתורה והוא נכתב בתקופת המשנה על ידי אונקלוס הגר. יש מהדרים לקרוא בכל שבוע גם את פירוש רש"י על הפרשה.
כל השבוע כולו מוקרן מאורה של השבת ומושפע מקדושתה. במשך השבוע אנחנו עוסקים בפרשת אותו שבוע, ומביעים רעיונות ופירושים העולים מתוך דבריה. כאשר אדם שולח איגרת לחברו, הוא כותב, לדוגמה, יום ראשון לפרשת פנחס. מפרשת השבוע אנו נוטלים תובנות שונות ולומדים כיצד להגיב לענינים המתעוררים בתקופה זו.
יש המחפשים בפרשת השבוע שם לילד הנולד להם, או פסוקים שירמזו על ארועים שחלים במשפחתם בשבוע זה, כגון נישואין או בר מצווה. מפליא לראות כיצד נמצא תמיד ההקשר…
כשם שמצמידים בשמחת תורה את "חתן בראשית" ל"חתן תורה", ואין מסיימים את חמשת חומשי התורה בלי להתחיל מיד מחזור חדש – כך בכל שבת ושבת, לאחר שסיימנו את קריאת התורה בפרשת השבוע בתפילת שחרית בבוקרו של יום השבת, מיד באותו יום, בתפילת המנחה אחר הצהריים, אנו קוראים את הקטע הראשון של הפרשה הבאה.
מנהגים אלו מורים שאף פעם לא מסיימים ללמוד את התורה, ולעולם אין לחוש כאילו כבר למדנו די הצורך. תמיד צריך להתחיל בלימוד התורה מחדש. האדם חייב להפנים כי עליו לשנן, ללמוד וללמד תורה כל חייו ללא הפסקה, כי לעומקה אין סוף.