אין עם נוסף בעולם שהוא כה נרדף, שנגזרו עליו גזרות כה רבות, שהעלילו עליו עלילות כה רבות וגירשו אותו ממקומות כה רבים. אין עוד עם בעולם, שדם בניו ובנותיו נשפך כמים לאורך כל הדורות.
בתקופות ימי הרעה שבאו על עם ישראל בגלותו, לא היה יום שקללתו לא היתה מרובה משל חברו. מדי פעם גזרו על היהודים גזרות חדשות, קשות מן הראשונות: היהודים נושלו ממעמדם ונלקחו מהם כל הזכויות האזרחיות. הוטלו עליהם מסים רבים, נגזר עליהם לחיות בגטאות, ללבוש בגדים מיוחדים ולשאת אות קלון (הטלאי הצהוב) על בגדיהם. נגזרו עליהם גזרות גירוש וגזרות שמד. הם חשו על בשרם את עינויי האינקויזיציה, ובלב מורתח היו עדים לשריפת התלמוד. מפעם לפעם העלילו עליהם עלילות שונות ומרושעות: עלילות דם, חילול ה'חלה הקדושה', הרעלת הבארות, שיתוף פעולה עם אויבים ועוד.
בניגוד לעמים אחרים שהתרבו במרוצת השנים ומספר אנשיהם גדל, נותר העם היהודי קטן תמיד. מבחינה כמותית הוא כמעט ולא גדל, כאילו הכריז באוזני עמי תבל: לא הכמות קובעת אלא האיכות.
לפי אומדן, היו בימי בית שני כארבעה עד ארבעה וחצי מיליון יהודים בארץ ישראל. בימי גירוש היהודים מספרד, בסוף המאה החמש עשרה, ירד מספרם למיליון וחצי בלבד. ההשערה היא, שזה היה מספרם גם במאות השש עשרה והשבע עשרה. עד לראשית המאה התשע עשרה היה קצב הגידול של אוכלוסיית היהודים בעולם איטי ביותר. גם לאחר מכן, לא משיג קצב הגידול את השיעור המקובל אצל עמי תבל.
הדברים היו ידועים וצפויים מראש. הבורא גילה לעם ישראל את אשר יקרה להם: "ונשארתם מתי מעט" (דברים כח, סב). מפאת חטאי העם, במקום שיתרבה, ויהיה מספר בניו כ"כוכבי השמים לרוב" – הוא יוותר עם קטן: "ונשארתם במתי מעט, תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב" (דברים כח, סב). כלומר, במקום להתרבות כיתר העמים, הצרות, החורבנות והגלויות ימעיטו את מספרם של היהודים.
למרות העתיד הבלתי מבטיח הנראה לעיניו של כל מתבונן, התורה ניבאה שלמרות כל הקשיים והסכנות, לא יפר אלוקים את ברית הנצח שהוא כרת עמנו והעם היהודי ימשיך להתקיים:
"ואף גם זאת, בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, להפר בריתי אתם, כי אני ה' אלוקיכם" (ויקרא כו, מד-מה).
יחד עם נבואות הזעם במקביל לאזהרה על הגורל הקשה הצפוי לעם, על שהפר את מצוות ה', קיבל העם גם הבטחה אלוקית מנחמת: הוא לא יכלה לעולם!
גם הנביא ירמיהו חוזר על הבטחה זו בשם ה':
"וגם בימים ההמה, נאום ה', לא אעשה אתכם כלה" (ירמיהו ה, טו-יח).
השואה באירופה שכמעט וניתקה את שורשי העם, בכלותה את רוב בנין ומנין העם באירופה, מהווה הוכחה נוספת למהלך זה. למרות המכה האיומה שניחתה עליו, העם היהודי התאושש והוא ממשיך להתקיים.
למרבית הפלא, למרות היותו עם קטן יחסית, למרות היותו מיעוט מבוטל במשפחת העמים, הריהו עם נצחי.