קיימות נבואות רבות החבויות בתוככי המלים של כתבי הקודש. להלן מספר דוגמאות קצרות:

נבואת נח: "ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו" (בראשית ט', כ"ה). הנבואה התגשמה לאחר שנתגלתה תחבולתם השקרית של הגבעונים – הכנענים, ויהושע נתן להם תפקיד של חוטבי עצים ושואבי מים (יהושע ט', כ"א).

דוגמא נוספת: בנבואת יצחק לעשו נאמר: "ואת אחיך תעבוד, והיה כאשר תריד, ופרקת עולו מעל צוארך" (בראשית כ"ז, מ'). הנבואה התקיימה בימי דוד, שלמה ומלכי ישראל הצדיקים, כאשר אדום היה לישראל למס עובד. לעומת זאת, כאשר חטאו ישראל, מרד בהם אדום, והמליך מלכים (מלכים ב', ח').

דוגמה אחרת: ההבטחה שנתן ה' להגר אודות ישמעאל: "כי לגוי גדול אשימנו" (בראשית כ"א, י"ח). הערבים, הטוענים כי הם צאצאי ישמעאל, הפכו לאחת האומות הגדולות ביותר, ואף בנו את אחת האימפריות הגדולות ביותר בהיסטוריה, אימפריה שמשלה בזמנה על ספרד, צפון אפריקה וכל המזרח הקרוב.

יעקב אבינו התנבא: "לא יסור שבט מיהודה" (בראשית מ"ט, י'). נבואה זו התגשמה, כאשר ניתן כיסא מלכות ישראל לבית דוד, שהיה משבט יהודה. כפי שהובטח לדוד: "ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך, כסאך יהיה נכון עד עולם" (שמואל ב', ז', ט"ז).

הנבואה: "ואבדתם בגוים" (ויקרא כ"ו, ל"ח), התגשמה, כאשר גלו חלק משבטי ישראל, הלא הם עשרת השבטים. עקבותיהם אבדו, ולא נודע גורלם עד ימינו.

עוד דוגמה, נאמר: "יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך, אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך" (דברים כ"ח, ל"ו), וכן נאמר: "ישא ה' עליך גוי מרחוק" (שם פסוק מ'). נבואות אלו התגשמו כאשר הגלו הבבלים את מלך יהודה ואת עמו לבבל, ועל בבל אמר חזקיהו מלך יהודה שהיא "ארץ רחוקה" (מלכים ב', כ', י"ד).

נבואה נוספת, אחת מיני רבות: "והפיצך ה' בכל העמים" (דברים כ"ח, מ"ד), וכן נאמר: "ובגוים ההם לא תרגיע" (שם פסוק ס"ה). נבואות אלו התגשמו כאשר עמנו שנפוץ על פני כל קצווי תבל, גורש פעמים רבות מארצות אלו ע"י העמים שגר בתוכם.

דוגמה אחרת מצויה בברכת משה לשבט לוי: "ברך ה' חילו, ופועל ידיו תרצה, מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון" (דברים ל"ג, י"א). נבואה זו התקיימה כאשר החשמונאים, שהיו מבני לוי, ניצחו בדרך נס את הצבאות האדירים של האימפריה היוונית.

דוגמא נוספת אנו מוצאים בברכת משה לבנימין: "ידיד ה', ישכון לבטח עליו; חופף עליו כל היום, ובין כתפיו שכן" (שם פסוק י"ב). נבואה זאת התגשמה לאחר 440 שנים, כאשר הוקם בית המקדש על ידי שלמה, באופן שחלקו העיקרי של הבית נבנה בשטח בנימין.

עוד נבואה עוסקת בניצחונו של עם ישראל על אדום (במדבר כ"ד, י"ח). נבואה זו התגשמה בימי דוד, והושלמה על ידי החשמונאים, כאשר הכניע הורקנוס את כל האדומים, והורה להותירם בחיים רק אם יתגיירו. וכך הם אכן עשו (יוסיפוס, קדמוניות, ספר י"ג, פרק ט', א').

נבואת ישעיה: "ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען… עיר ההרס ייאמר לאחת. ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים" (ישעיה י"ט, י"ח-י"ט). הנבואה התגשמה (כמובא במסכת מנחות דף ק"ט) כשש מאות שנה לאחר מכן, כאשר בנה חוניו את מקדש ה' בהליופוליס (עיר השמש). ישעיה ניבא את שם העיר (עיר החרס – עיר השמש). הוא התנבא גם את חורבנה (עיר ההרס) שאירע 343 שנים לאחר שנבנתה. היא נחרבה על ידי הרומאים ביסודיות כה גדולה, עד כי 'לא נותר ממנה ולו גם סימן' (יוסיפוס, מלחמות, ספר ז', פרק י', ד').

נבואת משה כי ישראל יחיו בדד (דברים ל"ג, כ"ח), ונבואת בלעם כי ישראל ישכון בדד, ולא יהיה נמנה עם אומות העולם (במדבר כ"ג, ט') התקיימה במלואה.

נבואה זו התבטאה בחייץ שהיה קיים בין עם ישראל לבין אומות העולם מבחינת אזורי המגורים. במשך מאות שנים חיו היהודים באזורים נפרדים – בגיטאות. כך היה עת דרו היהודים בארצות אשכנז, וגם מאוחר יותר במזרח אירופה. הם חיו בערים כל-יהודיות ובעיירות יהודיות, אך הם נבדלו מהאוכלוסיה המקומית לא רק באזורי המגורים, אלא אף בתחומי הלשון והלבוש.

נבואה בולטת ביותר היא: "אשר יצוה (אברהם) את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה'" (בראשית י"ח, י"ט). היהודים הם העם היחיד בעולם ש'שימר' את דתו ללא שינוי במשך זמן כה רב. כל הדתות הקדומות או שנזנחו לחלוטין או שלבשו צורה שונה לחלוטין מזו שהיתה להן במקור. זו היא גם הגשמת הנבואה: "וגם בך (משה) יאמינו לעולם" (שמות י"ט, ט'), שפירושה הוא, שהיהודים לא ינטשו לעולם את אמונתם בתורה שניתנה על ידי משה. נבואה זהה נוספת היא: '"לא ימושו דברי אלה, אשר שמתי בפיך, מפי זרעך ומפי זרע זרעך', אמר ה', 'מעתה ועד עולם'" (ישעיה נ"ט, כ"א).

דוגמאות אלו הן אך מעט מזעיר מנבואות רבות מאוד בכתבי הקודש. הנבואות החבויות בתוך המלים הן רבות מספור.