מלחמת גוג מתוארת בתנ"ך מספר פעמים: ביחזקאל פרקים (ל"ח, ל"ט), בזכריה (י"ב, י"ג, י"ד), בישעיה (מ"ד), בדניאל (י"א, י"ב), ביואל (ד'), ואף בתהלים (ב', פ"ג ועוד).
נפתח בדבריו של הנביא יחזקאל: "בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג, נשיא ראש, משך ותובל והנבא עליו…". הנביא מצווה להנבא על המהלך שיחתום את ההסטוריה של המלחמות כולם… בשלב זה אנו שומעים את שמו של "הלוחם המרכזי" – גוג.
אנו גם יודעים שהוא "נשיא מגוג" והוא מושל גם על "משך" ו"תובל". אלו מוזכרים בתחילת ספר בראשית כבני יפת, בנו של נח.
הנביא ממשיך: "ואמרת, כה אמר ה' אלוקים, ושובבתיך, ונתתי חחים בלחייך, והוצאתי אותך ואת כל חילך, סוסים ופרשים, לבושי מכלול, כולם קהל רב, צנה ומגן, תופסי חרבות כולם…". המושג "ושובבתיך" מורה שמערכת המלחמה של גוג תהיה בלתי רציונלית לא מעצמו יבוא להלחם, אלא "והוצאתי אותך, ונתתי חחים בלחייך". ביטויים אלו מתארים דרך השתלטות על בהמה המסרבת לצאת או על חיה פראית הממאנת לזוז. עוקרים אותה ממקומה באמצעות "חחים" בלחייה, כך גם יתפס גוג ויבוא למלחמה בעל כורחו.
מי עוד יצטרף למלחמה הכוללת? "פרס, כוש ופוט, כולם מגן וכובע. גמר וכל אגפיה, בית תורגמה – ירכתי צפון, ואת כל אגפיו… עמים רבים אתך…"
מתוארת מלחמה המונית, בה יהיו החיילים מצויידים היטב: "לבושי מכלול כולם, תופסי חרבות כולם". המלבי"ם. מזהה את הלוחמים כשני קדקדים: אדום וישמעאל. כאשר הפריסה היא: גוג, משך, תובל שייכים לאגף האדומי, ואילו פרס (אירן), כוש, פוט, עילם ומצרים, שייכים לאגף הישמעאלי.
בפסוק הבא מצביע על התאריך ועל מיקום המלחמה: "מימים רבים תפקד, באחרית השנים, תבוא אל ארץ משובבת מחרב", מקובצת מעמים רבים, על הרי ישראל, אשר היו לחרבה תמיד, והיא מעמים הוצאה, וישבו לבטח כולם…" (יחזקאל ל"ח, ח')
התאריך: "באחרית השנים", המקום: "אל ארץ משובבת מחרב". העם היושב בה עתה נמלט מן החרב שהרגה בו, כמעט בכל מקום בעולם. עברו עליו חורבנות, פוגרומים, עלילות דם, אינקויזיציה ושואה… "מקובצת מעמים רבים" – אזרחיה שבו מגלויות רבות ונקבצו לארצם מהעמים השונים שם היו מפוזרים.
אם כל הסימנים הללו עדיין אינם מספקים, בא הכתוב במפורש ומדגיש: "על הרי ישראל" – זהו, איפוא, מוקד המלחמה: י-ש-ר-א-ל. מאחר, שזיהינו את המוקד ושמענו על התאריך, נרצה לשמוע על סיבת המלחמה לכן נדלג מספר פסוקים: "לשלול שלל, ולבוז בז, להשיב ידך על חרבות נושנות". כל המערך העצום שהתקבץ למלחמה, לא נועד כי אם לשלול שלל ולבוז בז. כלומר, גוג וחילותיו נושאים את עיניהם לכספם של יושבי הארץ… המכיר את מצבם הכלכלי של תושבי ישראל כיום, יופתע מאד… האם יש במדינה אמצעים כדי למשוך לכאן עמים כה רבים, שכל חפצם הוא לבזוז אותה?
הפסוק ממשיך לתאר: "אל עם מאוסף מגויים עשה מקנה וקנין יושבי על טבור הארץ…" ובלשונו של המלבי"ם: "כי כל אחד (מיושבי ארץ ישראל) סוחר ונתרבה שם המסחר מאד, עד שהם יושבים על טבור הארץ ומסחר כל העמים בא עליהם, וצריך לבטל המסחר הזה המזיק לכל העולם…"
מדהים, אפילו אופי המסחר מוזכר במפורש: "שבא ודדן וסוחרי תרשיש וכל כפיריה…" (פסוק י"ג), המלבי"ם מפרש: "הסוחרים עושים שם מסחר (בארץ ישראל) בכסף וזהב ואבן יקרה, שהם שבא ודדן וכו'." כלומר, אופי המסחר בישראל יהיה שונה מהמקובל בעולם, והוא סחר המטבעות – זהב וכסף ואבן יקרה (יהלומים), ויתכן שטענת גוג היא ששינוי זה הורס את "כלכלת העולם".
עילת המלחמה המושמעת מפי גוג, היא איפוא, הפיכתה של ישראל למעצמה כלכלית אשר כל העולם משקיע בה את כספו. לטענתו, עובדה זו מזיקה לכלכלת העולם!
נשוב עתה לפסוק בו פסקנו: "שבא ודדן וסוחרי תרשיש וכל כפירה, יאמרו לך, הלשלול שלל אתה בא, הלבוז בז, הקבלת קהלך לשאת כסף וזהב, לקחת מקנה וקנין, לשלול שלל גדול". הנביא פונה לגוג ומנהל עמו את הדיאלוג הבא: האם אתה מגיע כסוחר, במטרה לעשות עמם עסקים, או שאתה מגיע כשודד במטרה לחמוס את כספם?