במבט שטחי נדמה כי הייסורים הם שם נרדף לחטא. בבוא על האדם ניסיון קשה של סבל, נראה לו שהסבל פקד אותו מפני שהוא רע. לעומת זאת, נראה לאדם שהשלווה והמנוחה הן גמול הטובה. אולם עלינו לדעת שמחשבה זו היא שטחית למדי. למרות שכל יהודי מאמין שהקב"ה גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש את עוברי מצוותיו, אין די בכך כדי להבין את מהות הסבל והייסורים המצויים בעולם. לעיתים, רואים אנו שמעשיו הרעים של הרשע לא גררו עונש, ולעומת זאת, מעשיו הטובים של הצדיק לא הצילוהו מן הסבל. מובן, איפוא, כי במהות היסורים מונח עומק פנימי מעבר לשכר ועונש גרידא.
אמרו חכמינו: "שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא ניתנו אלא על ידי ייסורים, ואלו הן: תורה, ארץ ישראל והעולם הבא". הווי אומר, שהייסורים אינם עונש, אלא הם שער ופתח לקבלת טובה. גם במציאות הגשמית דבר טוב נקנה בייסורים. דוגמאות: לידת ילד, השגת פרנסה – "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו", ועוד.
עם ישראל, עם הנצח, הוא העם הסובל ביותר בכל תולדות האנושות. וכי חלילה אנו רעים יותר משאר אומות העולם? ברור שלא.
בעלי החיים עושים את פעולותיהם מתוך הכרח. הרגשת הרעב מכריחה את בעל החיים לתור אחר מזונו. באופן כללי, אין באפשרותו של הנטרף שלא להיטרף ואין בידו של הטורף שלא לטרוף. זוהי מערכת סגורה, שבה כל הברואים פועלים מכוח סיבה ומסובב. כך הם פני הדברים בכל פרט ופרט בבריאה. אף אחד מהברואים אינו יכול לצאת ממערכת זו, מלבד האדם. הדבר מתבטא בעיקר בייחוד היהודי שהוא נזר הבריאה.
באדם פועלים כוחות בלתי נדלים לבחור בין טוב לרע. בחירה אמיתית פירושה פעילות נגד הרגש הטבעי. אברהם אבינו גילה לנו כי הבחירה האמיתית – עיקרה להילחם נגד הרצונות והדחפים הטבעיים, המניעים את האדם. בדרך זו עלה אברהם מדרגה לדרגה ומניסיון לניסיון. התפקיד שנטל אברהם על עצמו היה לחזור ולהיות כאותו יחיד ומיוחד, אדם הראשון, שבשבילו נברא העולם, ועל ידי כך להידבק בה'. מאז ועד היום: יהודי – מהותו היא מסירות נפש! אם זכה, הרי הוא מוסר את נפשו כיצחק, ועוקד את עצמו ואת רצונותיו לה' יתברך. אולם גם אם חלילה לא זכה לכך, משמים ידאגו שהוא לא ינותק משרשרת הזהב של עם ישראל, מדרך הסבל והייסורים, כדי שלא יידח ממנו נידח. זהו סוד הייסורים של עם ה'. על כן ניתנה בהיסטוריה רשות לאומות העולם להכביד את עולן על ישראל, ודרך כך לעורר את אהבתם של ישראל לקב"ה.
לבו ופנימיותו של כל יהודי קשורים לעמו ולאלוקיו. גם כאשר הרצון החיצוני אינו מורה על כך, הפנימיות נותרת טהורה. לכן, כשמגיעים לאותה פנימיות על ידי החלשת כוח היצר החיצוני, בעיקר בעזרת עונשים, מתגלה הפנימיות האמיתית, והיא רצונו האמיתי של אותו אדם. מעטה חיצוני של היצר הרע מכסה על זוהר הפנימיות של נפש היהודי. אין מציאות שבה ייפול יהודי ולא יוכל לקום. בסופו של דבר, הוא יקום וישוב ליהדותו. "ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים מארץ מצרים, והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים".
נוכל לומר, איפוא, שטעות לראות בסבלו של העם היהודי עונש גרידא. אין אנו גרועים יותר מכל אומה ולשון. אולם מציאותנו היא מציאות שונה. מציאות של בני העולם הבא, בני אלמוות אנו, בני א-ל חי. הסבל אינו נקמה או עונש, אלא זיכוך וטהרה. זוהי קירבה שאין כמוה לטוב השלם. זוהי עליה על מזבח אהבת ה'.
מצב זה של ריבוי הייסורים הוא מתנאי הגאולה. כשם שתחילת הצמיחה של צמח, היא לאחר שלב הריקבון המוחלט של הזרע שנטמן באדמה, כך צמיחת הגאולה באה מתוך הריקבון המוחלט של כל העולם שקדם לימות המשיח. כבר נמסרו לנו הסימנים לבוא המשיח, ואכן ניתן להווכח בעליל כיצד הדברים מתחילים להתקיים. כאשר כל המערכות הביטחוניות, הכלכליות, החברתיות והמוסריות ייהרסו, כאשר כל השקר יתמוטט לחלוטין, דווקא מנקודה זו יצמח ויעלה אורו של המשיח!
מכאן אפשר להתנחם כי גודל הצרות והייסורים המתגברים עלינו בעת האחרונה, אות הם לכך כי זהו הניסיון האחרון. הקב"ה מבקש מעמנו כי נעמוד בו, כדי שהוא יוכל להביא את העולם לתיקונו.