הפירמידות
אחת מגאוות מצרים הן הפירמידות. הן מתנשאות לגובה רב ונחשבות לאחד משבעת פלאי תבל. התעלומות רבות על הגלוי. המבנה, המעברים וחדרי הסתר הם סודות שרק חלק קטן מהן התגלה בחקירות הרבות. גם השאלות: מי בנה? כיצד הצליחו להקים מבנים כה ענקיים? טרם נמצא להן פתרון.
השאלה הנוקבת ביותר היא: האם בני ישראל שהיו משועבדים במצרים, הם שבנו אותן? המאמר שלפנינו מציע פתרון.
בתחילה, בימי השושלת הראשונה והשנייה של מצרים הקדומה, נהוג היה לבנות מעל קבר המלך מבנה חד קומתי. מאוחר יותר השתנתה הבניה. סביב קברו של המלך ג'וסר, ממלכי השושלת השלישית, הוקמה עיר מקדשים מוקפת חומה ובמרכזה פירמידת מדרגות. פירמידה זו תוכננה על ידי אמחתפ, והיתה ברמת תכנון בניה גבוהה לאין ערוך מהמקובל באותם הימים. גם בדורות שאחרי אמחתפ הגאוני, בנו המלכים את מצבות הקבורה שלהם על פי דגם זה, אלו הן הפירמידות המפארות את מצרים עד ימינו.
מיהו, אפוא, אותו אמחתפ?
תמונות מצריות עתיקות שנמצאו מתארות טקסים שנערכו לכבוד מינויים של שרים על ידי פרעה. מהלך הטקסים חופף לכתוב בתורה (בראשית, מ"א, מ"ב): "ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו וייתן אותה על יד יוסף וילבש אותו בגדי שש וישם רביד הזהב על צווארו". אמחתפ נחשב לגדול חכמי מצרים בכל הדורות. הוא הפך ברבות הימים לאל הרפואה והמדע ולפטרונם של הסופרים. העם ראה בו אל מושיע מצרות והאמין שהוא פותר בעיות בחלום. מסיבה זו היו ישנים במקדשו בציפייה שיתגלה בחלום וידריך את הזקוק לעזרה. מרכז פולחנו של אמחתפ היה בעיר סקארה על יד הפירמידה שבנה. עיר הפולחן יושבת על תעלה הקרויה על שמו של יוסף: "תעלת בחר יוסף", תעלה ארוכה מאד הנמשכת מן הנילוס.
אמחתפ היה לאישיות המקודשת ביותר שהיתה אי פעם במצרים. האל אמחתפ קרוי בפי המצרים גם בשם: "אדון ארצות הנכר", וברור הקשר. בימי הרעב היה יוסף אחראי לכלכלת כל עמי האזור שסביב למצרים. תואר נוסף ניתן לאל אמחתפ: "הבקי בשפות זרות". הכינוי הזה זהה לידוע מן המסורת היהודית, שיוסף ידע שבעים לשון (מסכת סוטה ל"ו ב').
הזיכרון הלאומי אודות יוסף
לסיפור המקראי על אודות יוסף אנו מוצאים מקבילה מדהימה בממצאים ארכיאולוגים שנמצאו במצרים העתיקה. בסיפור המצרי מתוארת דמות הזהה כמעט לחלוטין לדמותו של יוסף בפרטים רבים כל כך, עד שאין מנוס מאשר לקבוע שמדובר באותה אישיות שהשפיעה על העם המצרי לאורך זמן רב.
הכתובות העתיקות שנמצאו במצרים מספרות על הווזיר של המלך ג'וסר ויורשיו. הנאמר בהן מתאים בדיוק נמרץ לכל המסופר בתורה על ימי יוסף כשליט כל יכול, כאשר שימש כמשנה למלך מצרים. מקדשו של אמחתפ נקרא, על פי הכתובות העתיקות: "מאסרו של יוסף". בשיר מימי הממלכה התיכונה במצרים, מוצאים קינה המדברת על כך שמקום קבורתו של אמחתפ לא נודע. לנו מובן מדוע. בני ישראל העלו את עצמותיו של יוסף עמם לארץ ישראל, והוא נקבר בשכם. יש עוד הוכחות רבות לימי שלטונו של יוסף על פי ממצאים ארכיאולוגיים שנמצאו בתחום ארץ גושן, מקום מושבם של בני ישראל בארץ מצרים.
אם כן, סביר להניח שהארכיטקט הגאוני שתכנן את הפירמידה הראשונה היה יוסף.
אחד משבעת פלאי העולם – הפירמידות
בימי השושלת הרביעית נמשכה הבניה ביתר שאת, והיא נבדלה בשני דברים: הפירמידות נעשו גדולות יותר והן שינו את צורתן ממדורגות לישרות. מייסד השושלת הרביעית "סנפרו", בנה תחילה פירמידה מדורגת ורק אחר כך ציפה אותה והפך אותה לישרה. בהמשך בנה פירמידות ישרות נוספות.
עובדה מעניינת היא: בניית פירמידות הענק היתה מפעל אדיר. לאחר נפילת השושלת הרביעית, לא הצליחו להמשיכו. לא נמצאו המוני עובדים, נכון יותר לומר עבדים, שנדרשו לבצע מלאכה כבירה כזו. בני ישראל בנו את הפירמידות כמלאכת כפייה שנכפתה עליהם. גם אם נניח הנחה קלושה שהעם המצרי התנדב לבנות את הפירמידות מתוך רוח דתית ששרתה עליו, ברור, שההתלהבות הדתית לא יכלה להימשך למעלה ממאתיים שנה. עובדה היא שלכל אורך ההיסטוריה המצרית לא נבנו יותר מבנים המתקרבים לממדי פירמידות השושלת הרביעית. היו אלו ימי השעבוד של ישראל במצרים. פרעה המשעבד הוא המלך סנפרו, שעליו נאמר: "ויקם מלך חדש…אשר לא ידע את יוסף", (שמות, א' ח').
המילה פירמידה היא מילה שהשתבשה ברבות הימים, והפכה דומה למילה יוונית. הכינוי המצרי הוא פיר-אמאס. ננסה לחפש במקרא הסבר למשמעות השם המצרי למבנים אלו.
פרעה (כל מלכי השושלת קרויים בכינוי הכבוד "פרעה"), הוא סנפרו, כפה על בני ישראל לבנות לו ערי מסכנות שנקראו פיתום ורעמסס. תעודות מתקופת המקרא שנחשפו בעיר הכנענית אוגרית (כתבי אוגרית), מצביעות על כך שהמילה "סכנ" פירושה מצבה. על פי כתבים אלו, מובן, שערי מסכנות הן ערי מצבה, כלומר, ערי הפירמידות.
הסיבה לשינוי צורת המבנה של הפירמידה בין השושלת השלישית לשושלת הרביעית נבעה ממהפך דתי שעבר על מצרים באותה תקופה. האמונה שרווחה בימי השושלת השלישית היתה שהאל "אתום" מניף את המלך המת מהפירמידה לשמים כדי להפוך אותו לכוכב. בהתאם לכך נבנו המדרגות, שיהוו מעין גרם מדרגות העולה השמיימה. בימי השושלת הרביעית התחזק מעמדו של אל השמש, שכינויו היה "רע", והסמל שלו עלי אדמות היה בדמות אבן מסותתת בצורת פירמידה ישרה ששכנה במקדשו. מכאן ואילך, נחשב גם המלך לבנו של רע. בהתאם לשינוי בתפיסה, שונה גם מבנה הפירמידה ממדורגת לישרה, כדי שתתאים לקבורת בנו של רע.
פיתום – משמעותו בית אתום (של האליל בשם זה).
רעמסס – פירושו: רע הוליד אותו.
פרעה חופו
סנפרו מת ועל כיסאו התיישב המלך חופו. חופו בנה את הגדולה שבפירמידות. על פי הכתובות המצריות נחשב חופו למלך אכזר. על פי הכתוב שם, התפאר חופו בהצלחתו להרוג עם אסייתי בשם מנת'ו (מנשה). חופו הוא אותו פרעה אשר ציווה: "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו". כאשר ביקר במצרים ההיסטוריון היווני הרודוטוס, סיפרו לו המצרים שחופו היה כה אכזר, עד שלא חס גם על בתו.
הפירמידה הגדולה ביותר היא הנקראת על שמו של פרעה חופו, גובהה כ-
יש הסבורים כי מיקום הפירמידות – בגדה המערבית של הנילוס – נובע מכך שהמצרים האמינו כי ממלכת המתים מצויה במערב, במקום שקיעת השמש. אבני הגיר נחצבו ליד קהיר. והיו גם לבנים שנעשו על ידי בני אנוש, כמו שכתוב "וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה"… עד היום ניתן לפגוש בכפריים מצריים בדלתה של הנילוס, המייבשים לבני בוץ בשמש לצורך בניית בתים, באותה שיטה עתיקה.
גם חפרע, בנו של חופו, ומנכורע נכדו, בנו פירמידות ענק. על פי הכתובים המצריים, במות מנכורע השתבש הסדר בממלכה. על כיסא המלך לא עלה הבן הבכור המיועד למלוך, אלא אח צעיר יותר בשם שפסס כאף. מסתבר, שבנו הבכור של מנכורע מת לפני אביו, תיאור מתאים במדויק לתיאור מכת בכורות. המלך החדש כבר לא בנה מבנה ענק לקברו, אלא הסתפק במצבה צנועה. הוא גם ביטל את האמונה באל "רע". עובדה התואמת את הכתוב: "ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים" (שמות י"ב, י"ב). לאחר מותו החלה השושלת החמישית, וכאן הגיעה לקיצה השושלת שבנתה את הפירמידות הענקיות.
לפי האמור לעיל, חופו הוא פרעה שגזר על השעבוד ופרעה שהיה ביציאת מצרים הוא המלך מנכורע.
מסתורין
הפירמידה הגדולה בגיזה נבנתה מאבנים מסותתות, כאשר כל אחת מאבנים אלו מגיעה למשקל אסטרונומי. ישנם אבנים המגיעות למשקל של 90 טון, ואבנים אחרות המגיעות ל-400 טון!!! האבנים סותתו ביד אמן ובדייקנות מופלאה. הדיוק כה מושלם, עד כי קשה להבחין בגבול שבין אבן אחת לשניה. גם המלט שביניהן לא התפורר במהלך השנים למרות רעידות אדמה שפקדו את האזור. קשה להבין כיצד הביאו למקום הבנייה את אבני הגרניט, שמהן נבנו החדרים הפנימיים והמסדרונות. אלו אבנים שנחצבו במחצבה המרוחקת כאלף ק"מ ממקום הפירמידות. תעלומה אמיתית.
השערות אלו הופצו לנוכח התעלומה שעדיין לא נפתרה לגמרי.
בחדרו הפנימי של המלך אחסנו זרעונים ודברי מאכל. למרבה הפלא, השתמרו הזרעים בצורה טובה, עד כי כאשר נטמן הזרע באדמה, הנביט גבעול ירוק רענן. צורת שימור מעולה כזו, אפילו המדע בן ימינו אינו יכול להעניק.
בין ציורי הקיר במסדרונות הפירמידות, נמצאו ציורים המצביעים על שימוש במנורות תאורה שפעלו על סוללות… נמצאו גם עדשות קריסטל מלוטשות לצורך שימוש במצפה כוכבים.
ההיסטוריון היווני הירודיטוס כותב כי עשר שנים נדרשו לצורך יישור הקרקע. מאה אלף עבדים עבדו בפרך והוחלפו מדי שלושה חודשים. גם מי שקורא את כל הסבריו ומשנתו של הירודיטוס נותר עם שאלות עלומות. לדוגמה, חוקרים טוענים כי גם אם יכלו העבדים לגרור עשר אבני ענק ביום, היתה הסעת האבנים נמשכת 712 שנה.
החניטה
בין החפירות התגלה ספר עתיק בן כשלושת אלפים וחמש מאות שנה, ובו תיאור של 38 ניתוחים שביצעו רופאי מצרים דאז. המצרים ידעו כיצד להוציא איברים פנימיים מתוך חריץ צר בגוף. הם היו אמנים בכירורגיה ובאנטומיה. לצורך חניטת גופה הם הוציאו, כדוגמה, את המוח דרך הנחיריים. הגוף יכול היה להתייבש כראוי, לאחר שסולקו ממנו כל החלקים ספוגי הרטיבות.
באחד מקברי הפרעונים נתגלו חדרי חניטה. על השולחן גילו המדענים גבישי מלח ונתרן שבהם השתמשו המצרים לצורך ייבוש הגופה והוצאת הנוזלים מקרבה. נוסף לכך, השתמשו המצרים במיני בשמים חזקים שהושמו בתוך חריץ בחלל הבטן, ואף נמרחו על גבי העור. ריח הבשמים נשמר לאורך 3,500 שנה. כאשר פתחו הארכיאולוגים את ארון הקבורה של רעמסס, הכה באפם ריח עז של בושם!
תהליך החניטה נמשך חודשים, עד להתייבשות המלאה. מדי כמה ימים היו החרטומים והרופאים מורחים את המשחה ואת הסמים ומנקים את הצטברות הנוזלים. הארכיאולוגים מצאו באחד הקברים ענף שיח שבוודאי השתמשו בו החונטים, אך החוקרים לא הצליחו לעמוד על סודו של השיח. כשלב אחרון, כללה החניטה גם עטיפת הגוף בתחבושות ספוגות בזפת.
הכח הטמון בצורה הגיאומטרית
רופא דרום אמריקאי בשם סטפן קובטשק אשר חקר את מסתרי הפירמידה. הוא ערך סדרת ניסויים במבנה פירמידי הזהה באפן פרופורציונאלי למידות פירמידה כיאופס (חופו) במצרים. הרופא היה מלא התפעלות כאשר קיבל נתונים מדהימים על שאיבת קרניים קוסמולוגיות היוצאות מהשמש ונמשכות אל מבנה הפירמידה. קרינה קוסמית זו מלאה באנרגיה חיונית המשפיעה לטובה על תופעות שונות במערכת הגוף. התאורה שפיתח וביסס ד"ר קובטשק מדברת על סוג של אנרגיה אשר כלל אינה מגיעה אל כדור הארץ, ורק באמצעות הפירמידה ניתן "לשאוב" חלק ממנה מן החלל. הוא גילה מגוון של השפעות שהתרחשו על ידי הקרניים המרצדות בתוככי הפירמידה. למשל, סוללות חשמליות ריקות שהונחו בה למשך כמה שעות, שבו לפעול. פרחים חיים נותרו לאורך זמן רעננים ולא נבלו, וכן הלאה.
ד"ר סטפן קובטשק כתב ספרים על הנושא. בספריו הוא מציע דרך לבניית פירמידה המסוגלת לשאוב אנרגיות קוסמיות. חשובות מאד הן הזוויות, כלומר, הפרופורציה המדויקת שבין הצלעות וזווית השיפוע. כל הטיית הזווית בשונה מהזווית שבפירמידה המצרית, מבטלת את כוח שאיבת האנרגיה.
החוקרים היו סקרנים למדוד את הקרניים בפירמידות של מצרים. ד"ר לואיז אלברז, בעל פרס נובל לפיסיקה, פיתח שיטה למדידת הקרניים הקוסמיות החודרות מראש הפירמידה. הממצאים היו מאכזבים ובלבלו את החוקרים. הרישומים היו סותרים.
אחד החוקרים התבטא: "הממצאים הם משהו שלא ייתכן מבחינה מדעית. רישומי המחשב שונים מיום ליום. יש משהו בפירמידה – תקראו לתופעה איך שתרצו – שמתפקד בניגוד לכל היגיון מדעי. משהו המפריך את כל מה שאנו יודעים…"