בסערת מלחמת העולם הראשונה, נאסר בחור ישיבה, יליד גרמניה, באשמת ריגול לטובת הגרמנים, והתובע הרוסי ביקש לגזור עליו גזר דין מוות.
הגיע ה"חפץ חיים" למשפט להעיד על חפותו. לאחר שסיים את דבריו, ביקש הסנגור מהשופטים הצבאיים להתייחס לעדותו כקובעת ואמר: "היודעים אתם מיהו האדם שהעיד כאן? אספר לכם סיפור שסופר אודותיו:
פעם חדר גנב לביתו וגנב את פמוטי הנחושת של שבת – חפצי הערך היחידים שהצליח למצוא. כשראה זאת ה"חפץ חיים", מיד רץ אחריו וקרא בקול: 'מחול לך, הריני מפקירם', כדי שלא ייענש הגנב בשמים בגללו…"
הסיפור עורר רושם עז, שהתפוגג מיד כאשר גחן אב בית הדין ושאל בספקנות: "ואתה, אדוני הסנגור, מאמין לסיפור?!"
"נניח שלא", ענה הסנגור, "אבל עובדה היא, אדוני השופט, שאודותיך לא רווחים סיפורים כאלו…"