כשנפקד העם בתורה למנוייו, מדגישים הפסוקים שהמניין נעשה "למשפחותם", "לבית אבותם". כל אדם מתייחס למשפחה מסויימת. תורת ישראל רואה בכל אדם שייכות למשפחה, לבית אב, לשבט. כך נוצרת הרגשת ההדדיות, התמיכה והאחריות. כל אדם הוא חוליה בשלשלת הדורות והוא חייב להמשיך ולהחזיק במסורת, פן תיפסק השלשלת. כאשר כל פרט יודע את מקומו וכל בית הוא שלם, אז משכין הבורא את שכינתו בעם.
כל בית בישראל הוא משכן לשכינה. בפסוק בפרשת תרומה נאמר: "ושכנתי בתוכם". משמע שהקדוש ברוך הוא שוכן בתוכם, בכל בית מישראל.
מיהו הכהן המדליק את הנרות בבית היהודי? מיהו הממונה על ההרמוניה והשלימות במשפחה? הווי אומר: האשה.
מה הם התפקידים המוטלים על האשה? מהם הערכים שהתורה רואה אותה כאחראית להם? על שאלות אלו נותן לנו המדרש תשובה בהקשר לפסוק בבראשית פרק כ"ד: "ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו".
"כל ימים שהיתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח האוהל. כיון שמתה, פסק אותו ענן, וכשבאה רבקה חזר אותו ענן. כל ימים שהיתה שרה קיימת, היו דלתות פתוחות לרווחה. מתה שרה, פסקה אותה רווחה. כיון שבאה רבקה חזרה אותה רווחה. כל ימים ששרה היתה קיימת, היתה ברכה בעיסה. כיון שמתה שרה פסקה אותה ברכה, כיון שבאה רבקה חזרה. כל ימים ששרה היתה קיימת היה נר דולק מליל שבת עד ליל שבת. כיון שמתה פסק אותו נר, כיון שבאה רבקה, חזר".
חכמינו מתכוונים להדגיש את המשמעות של ממלכת האשה בבית. המדרש בא להבליט את האווירה הרוחנית שבבית, שהוא מקום לחסד, לתורה ולקדושה.
ענן, דלתות פתוחות לרווחה, ברכה בעיסה ונר דולק הינם ארבעה סמלים. ענן הוא סמל לשכינה. כשקיימת שלימות, כשיש תוכן רוחני בבית – ענן קשור על האוהל. דלתות פתוחות לרווחה הם סמל למעשי החסד הנעשים בבית. הכנסת אורחים, בית פתוח, עזרה לזולת ויחסים חברתיים תקינים. ברכה בעיסה – זו כלכלת הבית, השפע החומרי המביא לביטחון ולשלמות, שהרי אם אין קמח אין תורה. נר דולק הוא סמל לתורה, שהרי נאמר "נר מצוה ותורה אור", סמל לקיום המצוות ולאורח חיים על פי התורה.
תפקיד קדוש נמסר בידי האשה – המפתח לעתיד העם, הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית. היא זו שמופקדת על עתיד האומה ובמעשיה היא קובעת את חותם הדורות.