א. "אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו, הוא בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה, עושה ויעשה לכל המעשים".
הקב"ה ברא את כל הבריאה מתוך האין המוחלט, ואף לאחר הבריאה אין לברואיו קיום עצמי, אלא הוא מקיימם ומחיה אותם בכל רגע.
ב. "אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו הוא יחיד ואין יחידות כמוהו בשום פנים, והוא לבדו אלוקינו, היה, הווה ויהיה".
"הוא יחיד" – אין פירוש הדבר שאין בלתו, אלא שלא ייתכן לייחס לו כלל ריבוי או חלוקה של תכונות או כל חלוקה אחרת.
ג. "… שהבורא יתברך אינו גוף, ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל".
אין הנברא מסוגל כלל לתאר את בוראו. דבר זה בלתי הגיוני יותר מנסיונו של עיוור לתאר לעצמו את יופי הצבעים, או של חרש להבין צלילים.
ד. "… שהבורא יתברך שמו הוא ראשון והוא אחרון".
אין לנו אפשרות להבין את מושג ש"מעל הזמן". מפני שאנו שרויים בתוך הזמן. החיטוט "מה לפנים" – טרם הבריאה, "ומה לאחור" – מה יהיה אחר הבריאה, אינו בתחום השגת האדם.
ה. "אני מאמין… שהבורא יתברך – לו לבדו ראוי להתפלל, ואין ראוי להתפלל לזולתו".
התפילה זכתה להיקבע כאחד מעיקרי התורה. התפילה הינה פניה ישירה של הנברא אל הבורא. לכן מתחילות כל הברכות בלשון נוכח: "ברוך אתה". אולם לאחר מכן עוברים ללשון נסתר ("אשר קדשנו" ולא "קדשתנו", וכן בכל הברכות), כדי שלא נטעה לומר שיש לנו השגה ממשית במהותו של ה' יתברך.
ו. "… שכל דברי הנביאים אמת".
בנבואה בחינות שונות, ישנן גם דרגות נמוכות מנבואה, כגון רוח הקודש, דהיינו: הארה אלוקית לאנשי סגולה. ישנה גם בחינה של השראה אלוקית הקרויה רוח הקודש-חכמה אשר לה זכו הרבה גדולי ישראל. כל הנבואות הללו הן אמת.
ז. "… שנבואת משה רבינו עליו השלום היתה אמיתית, ושהוא היה אב לנביאים, לקודמים לפניו ולבאים אחריו".
נבואת משה רבינו היתה בדרגה עליונה יותר מדרגות שאר הנביאים שלפניו ושלאחריו. דבר זה מבטיח את נצחיות התורה. שאם יבוא אדם, חס ושלום, ויאמר שניתנה לו נבואה לשנות דבר מן התורה, לא יתקבלו דבריו, שהרי נבואת משה רבינו היתה בדרגה גבוהה משלו.
ההתגלות למשה היתה בצורה שונה מההתגלות לכל הנביאים, כמו שנאמר: "פה אל פה אדבר בו, במראה ולא בחידות" (במדבר י"ב, ח').
ח. "… שכל התורה המצויה עתה בידינו היא הנתונה למשה רבינו עליו השלום".
נאמר למשה כיצד לכתוב כל מילה שבתורה, הקרי והכתיב, הטעמים והנקודות (נדרים ל"ז).
בתורה כלולים כל דברי הנביאים והכתובים, התורה שבעל פה וכל מה שמתחדש בביאור התורה. אמרו רבותינו: "כל מה שתלמיד ותיק עשוי להורות לפני רבו, הכל נמסר למשה בסיני" (ירושלמי פאה פ"א ה"א, בשינוי). כולל את המשנה, הגמרא, השולחן ערוך, וכל דברי הראשונים והאחרונים.
אין כל מחלוקת בעיקר מעיקרי התורה, ולא בעיקרי המצוות, אלא בפרטי ההלכות שייתכן לבארם באופנים שונים. ישנם גם מנהגים שונים, שאינם מעיקר הדין, ובהם שינויים המצויים בין העדות. המחלוקות השונות לא יצרו מעולם כתות ביהדות.
ט. "… שזאת התורה לא תהיה מוחלפת ולא תהיה תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו".
התורה היא נצחית, שכן הבריאה כולה נבראה לפי תכנית התורה. אין לשנות שום דבר בתורה כדי להתאימה אלינו, חלילה, אלא עלינו להתאים עצמנו אל התורה.
המסורת של עם ישראל נשמרה באחריות רבה, על כל קוץ ותג שבה. אם נבדוק ספרי תורה שונים, בארצות רחוקות זו מזו ובתרבויות שונות, גם בעדות שנותרו ללא קשר עם קבוצות יהודיות אחרות במשך מאות בשנים, נמצא שהדברים שוים בכולם בדיוק נפלא.
י. "… שהבורא יתברך שמו יודע מעשי בני האדם וכל מחשבותם, שנאמר: 'היוצר יחד ליבם, המבין אל כל מעשיהם'" (תהילים ל"ג).
הבורא יודע הכל. "ה' חקרתני ותדע, אתה ידעת שבתי וקומי, בנתה לרעי מרחוק. ארחי ורבעי זרית, וכל דרכי הסכנתה. כי אין מלה בלשוני, הן ה' ידעת כלה. אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה. פליאה דעת ממני, נשגבה לא אוכל לה. אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח. אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך, אשא כנפי שחר, אשכנה באחרית ים – גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך. ואמר: אך חושך ישופני, ולילה אור בעדני – גם חושך לא יחשיך ממך, ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה, כי אתה קנית כליותי, תסכני בבטן אמי" (תהילים קל"ט, א'-י"ג).
י"א. "… שהבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצוותיו, ומעניש לעוברי מצוותיו".
כל הבריאה – מושגחת, וכל מעשי האדם נמצאים תחת ביקורת. על עשיית הטוב יזכה האדם לשכר, ועל הרע – לעונש. השכר והעונש בעיקרם הם רוחניים, אין די בכל תענוגות העולם הזה לשלם שכר מצווה, עיקר השכר ניתן בעולם הבא. גם העונש החמור הוא בעולם הבא, ובכך מתיישבת קושיית "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". לעתים יש ייסורים לצדיקים בעולם הזה כדי למרק את עוונותיהם, שיזדככו ויבואו לעולם הבא זכאים, וישנם מקרים שבהם ניתן לרשע שכר מצוותיו בעולם הזה, כמו שנאמר: "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו" (דברים ז', י').
י"ב. "… בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".
האמונה במשיח מתגלה במידת הציפיה לבואו. לכן נאמר: "ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו", המאמין במשיח – ומצפה לבואו, כאדם המצפה לבוא דבר היקר לו. לדוגמה: אדם הממתין בקוצר רוח לידידו אשר יש ביכולתו להיטיב עמו. "וכל מי שאינו מאמין בו או אינו מצפה לביאתו, לא בנביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו".
י"ג. "…שתהיה תחיית המתים בעת שיעלה רצון לפני הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים".
למרות שעיקר האדם היא הנשמה, והיא זוכה בעולם הבא בגן עדן על מעשיה הטובים, רצה הקב"ה שאף הגוף, שהיה שותף לנשמה בכל מעשיה הטובים בעולם הזה, יזכה לשכר בעולם הבא. לכן, לעתיד לבא, ישובו הנשמות לגוף.
"אם רק נתבונן על הטבע בכלל, נראה שכל הנראה כמוות, הוא עצמו יעמוד ויקומם חיים חדשים, וכל נפילה בצד זה, היא עלייה בצד אחר. כל השחתה בברואים, תוציא בריאה חדשה לאור עולם.