איש היה מגולי ספרד. מטיב נגן, שמח, עליז וטוב לבב, ואין כמוהו יודע נבל וכינור.
יום אחד עבר השולטן ליד ביתו, ושמע קול שירה ונגינה ערבים לאוזן. השולטן לבוש בגדי דלים, כמנהגו להתחפש לבן דלת העם ולעמוד מקרוב על הנעשה בממלכתו.
פנה השולטן אל היהודי ושאלו: "האוכל לשבת בצל קורתך ולהאזין לנגינתך? הסכים האיש.
כיון שהיה לו מאזין קשוב, עלזה רוחו בכפליים. הפליא לעשות בנגינתו, פיו מזמר ורגליו מרקדות, והשולטן שמע ונהנה עד מאד.
למחרת היום ישב לסעוד את סעודתו, ונגניו עמדו להנעים את אכילתו.
אמר להם: מיום אתמול, עת שמעתי את נגינתו של היהודי, לא נכנס באזני קול שירה וזמר, כי אין כמוהו בכל הארץ.
אל שלישו אמר: "מהר והבא את הנגן היהודי, וישמיענו מזמירותיו".
הרצים יצאו דחופים בדבר המלך, ומיהרו להביא את היהודי אל השולטן. בא והשתחווה אפיים ארצה.
אמר לו השולטן: "שמעתי עליך לאמר, כי נגן ומשורר אתה. שורר לנו משיריך ונגן לפנינו מנגינותיך".
וכל נגני השולטן עומדים וצופים, ובני הפמליה דרוכים.
נטל אברהם את הנבל, ואצבעותיו לא נשמעו לו. בקושי הפיק צליל יתום, השמיע קול רוטט.
תמה השולטן: מה זה היה לנגן המהולל, איה זריזות אצבעותיו המפזזות על המיתרים, איה סלסולי קולו הנעים?
השתחווה אברהם לפני השולטן ואמר: "חפצי לשמח את מלכי! אך כאשר ראיתי את הדר המלכות ואת הוד השררה, כאשר ידעתי לפני מי אני עומד, נמס לבי כדונג, דבק לשוני לחיכי ואצבעותי שותקו"…
_x000D_
_x000D_
הנה כי כן, מבינים אנו שמץ מחרדת אבותינו בחודש אלול. הרי הם נקראים אל המלך! נניח שאנו זכים כשלג, שיש בפינו תשובה על כל דבר, ושהיא תתקבל, אבל צריכים להכין את… השי!
ומהו השי הנדרש? אין שי נאה יותר מהוספת שיעור תורה לשבוע, מאשר הוספת שלושה פרקי תהילים ליום, מאשר הוספה במעשי חסד וכדומה.
הקפדה רבה יותר בכיבוד הורים, בוויתור לזולת, בהסברת פנים, בחסד, יחשוב כל אחד ויגדיר לעצמו את השי, איתו יבוא לפני בוראו. אותו יציג לפני בוראו.
הבה נקדיש חודש זה לעיצובו של שי נאה!