איש כפרי היה, נבער מדעת. הוא ידע לנכש ולסקל, לחרוש ולזרוע, להשקות ולזבל, לקצור לאסוף, להעמיס ולאחסן, וזהו. מאומה לא יותר.

כאשר הגיעו ימי האסיף יצא הכפרי אל שדהו והעמיס את יבול השדה על עגלתו.

כשהגיע לביתו ביקש להכניס את הסוסים והתבואה אל האסם, ירד ממושבו, פתח את דלתות האסם לרווחה, עלה חזרה, נתן צליפה על גבם של הסוסים והללו צעדו אל האסם הפתוח. אך בעודם צועדים פנימה נתקלו האלומות בקורת הפתח והסוסים לא יכלו להכנס. עמד הכפרי והצליף בסוסים הלוך ושוב, אך ללא הועיל, הסוסים עומדים על מקומם ואינם זזים. הכפרי נבוך.

ליד האסם עבר לץ קל-דעת.

"למה תכה את סוסיך?" פנה אל הכפרי המצליף, "האינך רואה כי המטען גבוה מן הפתח?"

"ומה אעשה?" שאל הכפרי.

פתח הלץ את תיקו והוציא משקפת גדולה, והסביר לכפרי: "ראה, משקפת זו מגדילה את הכל, הבט בה, הפתח יגדל ותוכל עגלתך לעבור ללא מאמץ".

שמע הכפרי ונתפתה, רכש את המשקפת בכסף מלא טבין ותקלין. והלץ הלך לדרכו.

לקח הכפרי את המשקפת קירבה אל עיניו, ואכן פלא פלאים, הפתח גבה וגדל.

מיהר ומשך ברסן הסוסים, אולם אלו כמו לא ראו כי רכש משקפת. לא נעו ולא משו ממקומם. הצליף בהם, ולשווא…

עמד ותמה: איך יתכן? הן הפתח גדול, ומדוע לא יכנסו הסוסים?

"הי עצור!" קרא לעבר הנוכל המתרחק, "אמנם הפתח גדל כהבטחתך, אך מדוע הסוסים אינם נכנסים".

ענהו הנוכל: "אמנם הבטת בפתח וראית כי גבהו שערי האסם, אך הבט נא על עגלתך מלאת התבואה, ותראה כי אף היא גדלה".

הביט הכפרי שנית במשקפת, וראה כי אכן גבהה גם עגלתו, ולא תכנס אל הפתח, כשם שהיה טרם בואה של המשקפת.

פתח את פיו, וצעק אל אותו נוכל: "השב נא לי את כספי, מה הועלת לי במשקפת זו?!"

הנוכל לא נבהל, וצעק אליו בתשובה: "לא כן ידידי, משתמש אתה בצורה שגויה במשקפת, על הפתח תביט כשם שהבטת בהגדלה, ואילו על העגלה תביט מצידה השני של המשקפת, כך תראה כי תקטן העגלה ותוכל להכנס אל האסם".

המתין עד שראה את האיכר מחייך מרוצה בהביטו על העגלה בצד ההפוך של המשקפת, ורואה כי אכן קטנה עגלתו, ואז ברח ונעלם מן העין.

הכפרי נוטל שוב לידיו את המושכות, מביט בפתח בצידה המגדיל של המשקפת, מושך ברסן הסוסים, מנסה להכנס, ו… מאומה. מסובב את המשקפת אל צידה המקטין ומביט אל העגלה תוך כדי משיכה ברסן, ו…לשווא.

עמד אובד עצות ותמה, הן הפתח גדל, והעגלה עם התבואה אשר עליה קטנו, ומדוע אין העגלה נכנסת אל האסם?

בעודו מביט במשקפת רגע מצד זה, ובמשנהו מצד שני, עבר שם אדם פיקח, וראהו עומד מביט ומצליף ללא תכלית.

קרא לעברו: "הלא תבין כי המשקפת אין בכוחה לשנות את המציאות בה התבואה עולה מעל הפתח".

"ומה אעשה איפה?" קונן הכפרי.

"אין פשוט מזה", השיב הפיקח, "הורד מן העגלה מספר אלומות תבואה עד לגובה הפתח, ואז תכנס העגלה בקלות, ללא צורך להגדיל או להקטין…"

_x000D_

אנו, יושבים רגועים ובטוחים כי עגלתנו תכנס בשערי הסליחות והרחמים. הסיבה לשאננות זו אותה המשקפת שהיצר הרע מכר לנו. מצד אחד מגביהה היא לאין ערוך את שער הרחמים והסליחות, ומאידך מקטינה את עגלת העוונות.

הבה נזנח את משקפת התרמית, ניגש אל המלאכה להסיר את שקי העוונות מן העגלה, או אז היא תוכל להכנס אל שערי הרחמים.