מצוות התורה מקיפות את כל מכלול חיי האדם, הן במישור האישי בינו לבין אלוקיו, או בהתפתחותו האישית בינו לבין עצמו, והן במישור החברתי ציבורי. בכל תחום קיימות הוראות מפורטות, המלצות ודרכי פעולה מומלצות. יש מהן המהוות חובה גמורה, ויש שהן בגדר המלצה בלבד, שבהחלט כדאי לשמוע ולפעול על פיה. כמובן בהתאם לדרגתו הרוחנית של האדם ולמעמדו האישי.
ויש גם המלצות בטיחות. דוגמת הציווי המפורש בפרשה זו (כי-תצא): "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנפל ממנו".
יש כאן הרבה מעבר לצוו הבטיחות הפשוט של מעקה לגג פתוח. קשה למצוא אדם שאינו שומר תורה ומצוות שישאיר את גג ביתו פרוץ, ללא מעקה בטיחות מספק, רוב האנשים יעשו מעקה גבוה בהרבה מהשיעור ההלכתי, סתם כך, בשביל להיות רגועים.
התורה רומזת כאן למשהו פנימי יותר ויסודי לחיים כולם.
סייגים!
גדרות!
מקדמי בטיחות!
בכל מקום שיש חשש ולו הקל ביותר של נפילה, גשמית ורוחנית כאחד, שים מקדם בטחון, המנע ממגע עם הסכנה.
בניגוד לגישה הפלורליסטית האומרת חסן את ילדיך, ותן להם להחשף לעולם הרחב על שלל הפיתויים שבו. התורה אומרת: חסן את ילדך ותן להם יציבות מבפנים, אבל בשום אופן אל תחשוף אותם לדברים שעלולים לפתות אותם ולהפיל אותם.
כלומר לחנך בצורה כזו, שגם אם חלילה ייחשף הילד לדברים שהתורה סולדת מהם, יהיה בידו הכח והעוז לסובב את ראשו ולא להתפתות. אבל מאידך להשמר מכל משמר מלהגיע למצב שכזה חלילה.
בדיוק כמו שלא יעלה על דעתו של שום הורה בעל חוש אחריות מינימלי לאפשר לבנו לטפס על גג בניין חסר מעקה, לאחר שצייד אותו באזהרה כי הגג חסר מעקה. כי מי יודע, אולי הוא לא ישים לב, אולי הוא יתקרב יותר מדי, ואולי יהיה נדמה לו שהוא שומר מרחק מספיק ו…
חס וחלילה… לא יעלה על הדעת…
בדיוק כך לא יעלה על הדעת, לחשוף אותו לסכנות רוחניות מכל סוג שהוא, ולסמוך על חוסנו של הילד.
מקדם בטיחות, הוא חובה של כל הורה לילדו.
מי שחושף את בנו לסכנות רוחניות מתוך תחושה של "לי זה לא יקרה" עלול לגלות שהוא טועה, ובגדול. הוא לא יוכל לומר שהוא היה הורה אחראי.