בטבע ובחוקיו טמון ניסיון לאדם. ה' מנסה את האדם האם יטעה לחשוב שהקב"ה מסר כוחות ביד הטבע עצמו, ומעתה יש ביכולתו לפעול באופן עצמאי או שהכל נשלט אך ורק על ידי ה'. הלך המחשבה הכפרני סבור שהאדם מסוגל לנצל את החוקיות שבטבע ולהשיג באמצעותה הישגים על ידי שליטה על הסיבות המהוות את המתרחש בעולם. מתוך ראייתו את מהלך העולם בדרך טבעית של סיבה ומסובב, עלול האדם לטעות ולחשוב שהוא יוכל לסובב את הסיבות כחפצו, ובעזרת כוחו וכשרונותיו ניתן יהיה להביא לתוצאות הרצויות לו.
מבחינה דתית, על פי אמונת ישראל צורת חשיבה זו היא פסולה בתכלית ומרחיקה את האדם מכל קשר לעניינים רוחניים. המילה 'טבע' נתפרשה על ידי פרשנים כגזורה מהמילים 'טביעה', שפירושה שקיעה מוחלטת ומסוכנת בתוככי החומר.
למאמין קיימת גישה שונה בתכלית ביחס לטבע. גם בגישתם של המאמינים ניתן להבחין בדרגות שונות. יש אדם המאמין בקב"ה, אך הוא משתדל לפעול תמיד על פי חישובים הגיוניים ושכליים. למרות השתדלותו הוא אינו בטוח שיצליח, כי הוא מודע לכך שקיימות אינסוף סיבות העלולות לשבש את תכניותיו. אדם זה מאמין בה' ומתפלל אליו שיסייע בידו למלא את חפצו. אמנם גישה זו רחוקה מהגישה הכפרנית, אולם היא איננה משקפת את האמונה הטהורה. אדם זה סבור שיש מעין 'שיתוף' בשליטה בעולם: הוא, האדם, שליט בתבל במעשים ובפעולות, והקב"ה מסייע לו.
בדרגה נעלה יותר עומדים אלו הרואים בכל מקרה טבעי את מעשה ה'. משל למה הדבר דומה? לאדם המסתכל דרך חור המנעול ומבחין בעט הכותבת על גבי נייר. טבעי הוא שאותו מסתכל יפתח את הדלת ויראה שאדם הוא האוחז בעט וכותב בו. הכופר, המסרב להאמין בהשגחת האלוקים, משול לאדם המסרב לפתוח את הדלת וממשיך להביט דרך חור המנעול. הכופר משוכנע שחור המנעול הינו כל המרחב שדרכו ניתן לחזות בדברים ולהבינם. לעומתו, המאמין מכיר ויודע שהטבע כולו אינו אלא כעט הנתון ביד הבורא, והוא כותב בו ככל אשר יחפוץ.
כל מעשה טוב שהאדם עושה, מעלה אותו למדרגה גבוהה יותר. העמידה בניסיון מעלה את האדם ונחשבת כדחיפה גדולה כלפי מעלה. המילה ניסיון גזורה מהשורש "נס". נס הוא המוט הגבוה הבולט מהספינה כלפי מעלה. כל ניסיון שהסתיים בהצלחה מרומם את האדם ומאפשר לו להמשיך ולהתקדם ממקום מעמדו החדש. אמנם עדיין לא ניתנה הבטחה לאותו אדם שמכאן ואילך יחדלו הנסיונות ועימם הסכנה ליפול שוב. אדרבה, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ולכן נסיונותיו עלולים להיות קשים יותר.
הניסיון נועד גם כדי להוכיח לעיני כל את גדלות המנוסה. וכן אמר ה' לאברהם אבינו לאחר נסיון העקידה (בראשית כב, יב): "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה" – "ידעתי" כמו "הודעתי". אחת ממטרות הניסיון היתה להרים נס ולהראות לעיני העמים את יפי מעשיו של אברהם.
אולם, למרות התוצאות הברוכות הבאות בעקבות העמידה בניסיון, אל לו לאדם לתור אחר נסיונות ולבקשם. אדרבה, כל אדם חייב לחיות בהתאם לדברי התפילה: "אל תביאני לידי ניסיון". אמנם, אם גזרה עליו ההשגחה העליונה להיקלע לניסיון, הצלחתו במבחן זה מנשאת אותו מעבר לדרגתו הרוחנית הקודמת, וככל שהניסיון קשה יותר, כן גדולים הניצחון, השכר והעליה הרוחנית. אולם למרות זאת, אין עליו להזמין ניסיונות. סכנתם של אלו גדולה היא, ואין פותחים דלת בפני הסכנה.