אלמלא הגיעו מים עד נפש, לא היה משוטט כאן כעת. לא שמתנכר הוא חלילה לאחיו, ההפך הוא הנכון, אחיו מתנכר אליו. כל מפגש ביניהם מלווה בויכוחים סוערים ומסתיים בדרך כלל בסדרה של נאצות אינטלגנטיות מצדו של האח ה"נאור", הדוגל בשיטת "עשה זאת בעצמך".
אצל אחד מילדיו התגלו בעיות רפואיות, והמומחים המליצו על ניתוח בבית חולים מפורסם בארצות הברית, אלא שעלות הניתוח וכל ההוצאות הנלוות גבוהות הן מאד. אם בחיי היום-יום הוא עוד מסתדר, הרי שעכשיו אין הוא יודע מהיכן להתחיל לגייס את הסכום האגדי.
למי יפנה אדם בבקשת עזרה אם לא לבני משפחתו, ובפרט אם מדובר באח שהוא בעל אמצעים ויש באפשרותו לעזור. זו הסיבה שיעקב משרך כעת את רגליו במעלה ההר. שם, על הפיסגה המתנשאת, שוכן בית אחיו המפואר.
קבלת הפנים הצוננת לה הוא זוכה עם הכנסו אל הבית, אינה מונעת בעדו מלבקש את אשר רצה. בקול לא לו מציג הוא בפני אחיו את המטרה שלשמה בא, כי יואיל אחיו לעזור לו בהלוואה בתשלומים נוחים.
אולם האח, מפנה את ראשו ומסנן משפט נוקב וחודר לב: "לרגע הזה חיכיתי, לרגע שבו תתגלם נבזותך ותבוא לבקש בפרזיטיות נדבה, או איך שאתה קורא לזה 'הלוואה בתנאים נוחים'. אם הגעת לשפל המדרגה, שוב אינך אחי".
בלב שבור יצא יעקב את בית אחיו, צמא כשהיה, אף ללגימת מים קטנה לא זכה. המילים הקשות "שוב אינך אחי", הדהדו באוזניו וגרמו לו לשכוח את שאר צרותיו.
טרם פנה אל ביתו, מיהר אל בית אביו הישיש והחכם וסיפר לו את מה שאירע. אין ספק כי אצל אבא ימצא מרגוע לנפשו.
האב שמע בכאב את הדברים ונאנח עמוקות. זה זמן רב ידע את דעותיו הנלוזות של בנו, אך לא העלה על דעתו כי בכוחו להגיע לשפלות כזאת, להתנכר לאחיו, עצמו ובשרו.
במילים שקולות ומדודות ניחם את בנו וביקשו לייחל לטוב. "ובקשר לאחיך", המשיך, "הנח לי לטפל בעניין זה".
כעבור שבוע באחת השכונות הישנות בירושלים יצא מהמכונית אדם הדור למראה, בגדיו והאביזרים הנלווים העידו על עושר רב.
האיש צעד בבטחה על מרצפות האבן. בצעדים מהירים טיפס במדרגות הצרות אל הקומה העליונה, דפק דפיקה קלה על הדלת, וקול שואל נשמע: "מי שם?"
האיש השיב: "אבא, זה אני, שמעון, פתח לי!" במקום שקשוק מפתחות, שמע שמעון את אביו שואל בשנית: "מי שם?"
שמעון התפלא על השאלה החוזרת, שכן מאז ומתמיד ידוע היה אביו כחד שמיעה, אך מיהר להשיב: "אבא, זה אני, שמעון".
לתדהמתו, נשמעת השאלה בשלישית: "מי שם?" הפעם נלווה לשאלה צליל נוקב של סימני שאלה רבים.
שמעון, שהכיר את אביו כאדם בריא שדעתו צלולה, החל לחשוב שמא מתחילה הזקנה להשפיע עליו.
אולם הפעם הרביעית לא הותירה מקום לספקות, אין מדובר בבעיית שמיעה, מדובר בבעיה חמורה פי כמה. מאחורי הדלת שמע את אביו אומר: "שמעון??? איני מכיר אחד כזה, אל נא בטובך להטריד אדם זקן!"
ידיו של שמעון נשמטו לצדי גופו, כשהוא אינו מבין מה קרה ועל מה חרון האף הזה. על מה ולמה מסרב אביו להכירו. ושמא חלה אביו במחלת השכחה. הוא ניסה את מזלו שוב: "אבא, האינך זוכר, שמעון, שימי שלך",
הפעם נפתחה הדלת כדי חרך צר, האב עמד בפתח ופניו מביעות ניכור: "שמעון, הקשב היטב, אם אינך אחיו של יעקב, בני הבכור, אזי אינני אבא שלך. להתראות!"
הדלת נסגרה, ושמעון פרץ בבכי תמרורים.
_x000D_
_x000D_
לא פעם ולא פעמיים ביום מזכיר היהודי בתפילתו את זכות אבותיו. הוא מבקש רחמים, ברכה והצלחה, רפואה וישועה, בזכות האבות הקדושים…
רק זה הקשור למשפחה, זה שלבו פתוח אל הזולת, מסוגל לבוא ולבקש ישועה בזכות האבות… קשר לאבות משמעותו שאחים אנחנו ולאחים מתנהגים באהבה.