יוקל היה עני מרוד, תושב עיירה שכוחה, אי שם בקצה פולניה. מעולם לא האיר לו המזל פנים. הוא נולד עני, בן לאב עני. כמין קללה חשוכה רבצה על הבית האומלל שבו התגוררו הוא ואבותיו. תקווה קלושה פיעמה בלב מדי פעם לעושר אגדי שיפול משמים וינתק אותם מהעוני. אבל שום דבר כזה לא קרה.

את יוקל פקד חלום נעים. בחלומו, הנה הוא פוסע על גדות הנהר הגדול שבעיר קראקא הגדולה. המים שקטים מתמיד והשמים מאירים באור יקרות. פתאום הוא רואה אדם בעל זקן לבן ארוך, פניו זוהרות ועיניו בורקות, כאילו היה זה אליהו הנביא בעצמו. האיש מחייך אליו, מצביע על פינה חבויה מתחת הגשר: "כאן. כאן הוא טמון, האוצר שלך. תחפור ותמצא!"

יוקל התעורר בבעתה על מיטת הקש שלו.

עוד חלום…

אבל כשנשנה למחרת, וגם בלילה שאחריו, ובלילה שלאחר מכן, לא היה מסוגל יוקל לעמוד בזה.

הוא יצא למסע מפרך. עזב את עיירתו הקטנה, ובשתי רגליו הכחושות החל פוסע בדרך הארוכה עד קראקא.

הוא פסע ימים ושבועות. עצמותיו כאבו, כפות רגליו בצקו ויבלות הציקו לו. אך  התקווה שבקצה הדרך, המחשבה על האוצר שמחכה, מילאה אותו בכח. הוא היה מוכן לסבול הכול רק כדי לזכות בעושר האגדי שמחכה לו אי שם בקראקא מתחת לגשר.

לקראקא הוא הגיע באמצע הלילה. ירח הציץ מלמעלה, ויוקל לא רצה לחכות אפילו לא שעה. עכשיו!

למרות שלא היה מימיו בקראקא, הדרך הייתה ברורה לו. הוא הלך בעקבות המים. את הגשר הכיר היטב מחלומותיו הרבים, ומהר מאד מצא את הנקודה שהצביע עליה הזקן שבחלום. כמה קנים שצמחו על גדות הנהר סייעו לו בחפירה, והוא החל חופר במרץ…

עצור!

יוקל מסתובב בבהלה.

שוטר במדים עומד מאחוריו, מברר מה בדיוק עושה איש כמוהו מתחת לגשר באמצע הלילה.

יוקל לא הסתיר דבר. הוא סיפר הכול. על המסורת הענייה של המשפחה, על החלום שחזר ונשנה, על הדרך הארוכה שעשה ועל התקווה שבלבו לקחת את האוצר הטמון ממש כאן…

השוטר התפוצץ מצחוק.

חלומות! בגלל חלום הגעת עד לקראקא?! גם אני חלמתי שמתחת לתנור בביתו של יהודי ששמו יוקל, אי שם בקצה של פולניה, טמון אוצר אגדי. הוא שווה מיליונים… אבל נראה לך שהשתגעתי, שבגלל חלום טיפשי אסע למרחקים לחפור מתחת לתנורו של אותו יוקל….?!

ועכשיו, מהר, עזוב הכול ולך מכאן. אבוי אם אפגוש בך שוב!…

יוקל עוזב את השטח ברגשות מעורבים. לא נתנו לו צ'אנס אפילו לבדוק. לחינם הגיע עד כאן.

אבל החלום של השוטר הפולני מילא אותו תקווה. מתחת לתנור של יוקל יש אוצר… כך הוא אמר. וכי מה פתאום ששוטר גוי יחלום שיש אוצר מתחת לתנורו של יוקל, אלמלא באמת יש כזה…

הדרך חזרה הייתה קשה לא פחות. חשב שיחזור עשיר, ושב כלעומת שבא. רק התקווה נותרה.

אבל בבית, מתחת התנור, כשחפר לנוכח צעקותיה של אשתו, שלא הבינה מה עובר על בעלה ששובר את התנור, החפץ התקין היחיד בבית הדל, שם מצא את האוצר!!

_x000D_

אין טעם לנדוד, להרחיק לכת ולפרוש כנפיים כדי לחפש אחר האושר האבוד. הוא נמצא טמון בלבו של כל אחד פנימה. רק לחפור ולגלות.