נפתח תחילה במעמדה של האבולוציה בעולמנו.

האבולוציה מקובלת כיום על הביולוגים, ואף מוחדרת דרכם לכל מוסדות החינוך התיכוני והגבוה ומופצת באמצעותם של כל שופרות התקשורת. הנוער הסופג את המידע שנכפה עליו באמצעות תעמולה זו, מקבל אותו בצייתנות, מתוך אמונה שתיאוריה זו מאומתת על ידי עקרונות מדעיים מהימנים.

אולם, מתוך בחינת צדדיה השונים של תיאוריה זו, ניתן להווכח שהיא משוללת כל ביסוס מקובל. נצדק אם נגדיר אותה כאמונה המורכבת מהרבה הנחות מוסכמות מראש ומותאמות למאוויהם של אנשים המשקיפים על העולם בראייה אתיאיסטית.

הליקוי הבולט של תיאוריית האבולוציה הוא העדר הסבר בר-הוכחה למוצא החיים, העדר אמצעים משכנעים לווריאציות גנטיות וחוסר התאמה עקבית של דירוג התפתחות ולוח זמנים לממצאי המאובנים. האבולוציה מונחת על ידי מסקנות של "טביעת עין" ו"דמיון" ומסתמכת על ממצאים אקראיים נבחרים, ולא על ראיות בלתי תלויות. ההיפותיזות המדעיות של האבולוציה, במקרה הטוב, הן ארעיות, וכמוהן ציוני הזמן הנובעים מתוך אמצעי פיענוח שאינם כפופים לביקורת.

ביולוגים המעיזים לערער על המוסכמות הללו, נידונים לגיחוך פומבי, לחרם בכינוסים ולהפסקת מענקים. למרות זאת, תרעומת זו הובעה פעמים רבות בכתבי עת מדעיים.

התיאוריות המוסכמות של האבולוציה צריכות להישען על אפשרות של בריאה עצמית, אף על פי שזו אינה מאובחנת בנסיונות ובתצפיות. אנשים הקוראים לעצמם רציונליסטים, מתעקשים בטענתם שיש הכרח לקבל תיאוריה זו, מתוך אמונה שאי פעם בהיסטוריה של היקום היה המצב שונה מזה המוכר לנו. אז היה העולם מצוי בתנאים שהיו מתאימים לבריאה עצמית…

גישה מדעית טיפוסית כזאת מופיעה במאמר פופולרי על מוצא החיים של ג'ורג' וולד: "אני סבור שלמדען קיימת רק ברירה אחת, והיא לגשת למוצא החיים עם ההיפותיזה של בריאה עצמית". באותו מקום ימצא הקורא שההסתברות ליצירת מולקולת חלבון פשוטה היא בסדר גודל של אחד ל-10²⁵² שנים, (אחד ו-252 אפסים!) אומנם, וולד מודה שההסתברות היא נמוכה מאד, אך הוא עדיין דבק בטענתו. הוא משוכנע באמונתו ומצהיר: "אילו האורגניזמים החיים לא היו קיימים כלל, כי אז היתה נכונה הטענה שהופעתם היא אבסורדית, אבל האמת היא שהם קיימים. על כורחך אתה נוכח לדעת שקיימת הסתברות בלתי מובנת ליצירתם על פני האדמה".

העדר הסבר הגיוני למוצא החיים אינו המגרעת היחידה בתיאוריית האבולוציה. ד"ר ספטנר אף הצליח להראות באופן מתימטי שההתפתחות האורגניזמים על ידי תהליכי מוטציות, נמוכה בהרבה סדרי גודל של הסתברות מן האפשרות לקיומה בכל זמן גיאולוגי שהוא. ד"ר ספטנר גם הוכיח את מציאותם של הרבה בקיעים וחוסר התאמות בממצאי המאובנים.

כל אימת שניתקל בפרסום מאמר מקורי על האבולוציה, ניווכח שאין התיאוריות המוצעות כפופות לצורך של אימות על ידי נסיונות שאפשר לחזור עליהם, כפי שדרוש בכל שטחי המדע האחרים.

סיכום של הרקע ניתן על ידי מדען נודע. הוא מצטט מתוך ספרו של קרל ג. המפל "אספקטים של ביאורים מדעיים", שתיאורו של דרווין אינו, ומעולם לא היה, הסבר מניח את הדעת, אלא תיאור אגדתי דמיוני של השלבים המשוערים של תהליכי האבולוציה.

ד"ר סימון (פרופסור לביולוגיה באוניברסיטה פירדו, לה-פייט, אינדיאנה) הצליח להראות באמצעות חישובים מתמטיים שהזמן הדרוש כדי ליצור תכונה ידועה חדשה לגמרי בייצור כלשהו, או במילים אחרות, הזמן הדרוש כדי ליצור גן יחיד חדש על ידי תהליכים אקראיים, מגיע בעצמו כמעט לגיל כדור הארץ המקובל על ידי הגיאולוגים שוחרי האבולוציה. אם ננסה להעלות בדעתנו התפתחות הדרגתית פוריה של מיליוני גנים בזה אחר זה, במיליוני מערכות חיים, בתוך פרק הזמן המוגבל של קיום כדור הארץ – לא תהיה לנו כל אחיזה הגיונית.

האמת היא שאין עתה כל שיטה מוסכמת והגיונית לקביעת מקורם של האורגניזמים החיים על פני כדור הארץ. יתר על כן, מתוך החקירות שנעשו בטיסות החלל ובתצפיות טלסקופיות לעבר גרמי השמים, הגיעו עד עתה רק לתוצאה אחת – שהחיים על פני כדור הארץ הם תופעה יחידה במינה.

עד היום לא המציא המוח האנושי שום תיאוריה מבוססת מבחינה מדעית למוצא החיים. אין תחליף הגיוני לבריאת העולם וליצירת ברואיו על ידי כוח עליון נשגב מבינתנו, שהוא ריבונו של עולם, ושהעולם ומלואו נברא כפי שמסופר במעשה בראשית. כל ניסיון להבין את הבריאה ללא אמונה בתורה דומה ללימוד אסטרונומיה ללא טלסקופ.