בבריאת העולם קבע הקב"ה את חוקיות הטבע, כפי שנאמר: "חוק נתן ולא יעבור, (תהלים קמ"ח, ו'). רצונו של ה' היה שכל העולם יונהג בהתאם לחוקים טבעיים וקבועים. נס המשנה את הטבע, מנוגד למהלך זה. אולם גם אפשרות זו קיימת ביסוד בריאת העולם. מי יכול לעשות נס, שהוא שינוי הטבע? רק מי שברא את הטבע מסוגל לשנותו. אילו היה הקב"ה עוסק רק בבריאת העולם, ולאחר מכן היה העולם פועל באופן טבעי ועצמאי ללא השגחה, כדוגמת מכונה אוטומטית – לא יתכן שהיה מתרחש שינוי טבע. העובדה שנעשו ניסים אשר שינו את הטבע, מוכיחה את השגחתו התמידית של הבורא על הטבע.
במתן תורה אמר הקב"ה: "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמות כ', ב'), ולא אמר: "אשר בראתי שמים וארץ". בריאת העולם מוכיחה את מציאות הבורא בלבד, ולעומת זאת, יציאת מצרים מוכיחה שקיים בורא הממשיך להשגיח באופן תמידי על העולם.
הקב"ה הוציא את בני ישראל ממצרים בניסים גדולים שהוכיחו לעין כל את מציאותו ואת יכולתו. הוא הוכיח שביכולתו לשנות את הטבע ולחולל ניסים החורגים ממסגרתו. הוכחה זו הועברה מדור לדור – כל הדתות מכירות בה והיא מוזכרת בספריהן. אדם אינו חייב להוכיח לכל אחד את אשר כבר הוכח לעיני כל בעבר, ובוודאי שהקב"ה אינו חייב להוכיח לכל אחד על ידי עשיית ניסים גלויים שהוא קיים. ההוכחה שהתרחשה בעבר בעת התהוותנו לעם, ממשיכה לעמוד לנגד עינינו גם כיום.
זאת ועוד, העולם והמציאות כולה מתנהלים על פי שתי הנהגות. הנהגה אחת מתנהלת על פי סדר הטבע של הבריאה. מאז ברוא אלוקים את מערכת השמים וכל הכלול בה, הוא הטביע בכל אחד מהברואים טבע קיים מתמיד, שעל פי ימלא כל מין את תפקידו בעולם. כלל ענייני הנבראים המצויים בעולם, מתנהל על פי סיבוב מערכות השמים ומצבה. באופן זה הולך וסובב המהלך במשך כל ימות השנה.
ההנהגה השניה מתנהלת על פי ההשגחה הפרטית האלוקית. ה' משגיח על העולם בכלל ובפרט, בכל עת ובכל זמן, בהתאם לחשבונות הגמול והעונש. על פי הנהגה זו מתחוללות לעתים התרחשויות בשידוד מערכות ובשינוי הטבע וסדרי הבריאה, כפי שאירע במבול ובמהפכת סדום ועמורה, וכפי שאירע בדור המדבר, בקריעת הים, בירידת המן, בענני הכבוד וביתר העניינים המובאים לרוב בתורה.
כאשר אנו מתבוננים בהנהגה הטבעית, נראה לנו כאילו הסיבות הטבעיות הן הפועלות, ובעקבות כך, דומה הדבר בעינינו כאילו מוטבע בגורם החומרי מהלך פעיל. אולם, חייבים אנו לדעת כי הכל מיד ה', והמהלך כולו רוחני ואין בו מקום לגשמיות בפני עצמה. מנפלאות הבורא הוא להראות לנו כאילו העולם מתנהל בדרך גשמית, אולם האמת היא ש"אין עוד מלבדו". רק רצונו של ה' יתברך הוא המקיים את העולם. אדם הסובר שקיימים מציאות וטבע בעולם, והם מהווים כח בפני עצמו, עליו לדעת שטעות גמורה בידו.
כשם שאנו מבינים שהניסים אינם נובעים מהנהגה טבעית, עלינו להבין שגם הטבע – מציאותו נס. אמנם קיים הבדל ביניהם – הנס הוא גלוי והכל מבינים שלא טמון בו מהלך טבעי, ואילו הנהגת הטבע היא אמנם הנהגה ניסית, אלא שהיא נסתרת, איננו רגילים להבינה, ומשום כך, אנו מייחסים אותה לגורם שמחוץ לטבע.
אולם, כאמור, הכל אחד, אין כל הבדל במקור התופעה. הנס והטבע – שניהם נובעים מרצונו של בורא העולם ומנהיגו לנצח.