בעבר סברו אנשים כי מקורם של ההבדלים שבין ישראל לעמים, נעוצים בתורה המנוגדת לדתותיהם, וניגוד זה הוא הגורם לשנאה הכלל עולמית. דעה זו הופרכה לחלוטין במקרה של יהודי גרמניה. דווקא כאשר נטשו יהודי גרמניה את התורה, התחתנו עם הגויים או המירו את דתם, צעדים אשר כפי הנראה לעין אנושית היה בהם כדי להפחית את הסיבות לאיבה כלפיהם, דווקא אז התעורר גל השנאה האדיר ביותר בהיסטוריה. בנוסף לכך, כאמור, היה זה דווקא בזמן שבו הקנאות הדתית הגיעה לשפל. אין אמנם ספק שהרקע לשנאה זו היה קשור לדעות הקדומות הדתיות של אבות העם הגרמני, אולם העובדה שרגשות אלו הגיעו לשפל דווקא בתקופה של נינוחות דתית וכן העובדה שהרגשות כוונו גם נגד יהודים אשר התבוללו לחלוטין, מוכיחה את הטבע הנסי של שנאה זו.
התבוננות מורה לנו שתפקידה של שנאה זו הוא למנוע מהעם הנבחר להטמע בקרב אומות העולם או לחקות אותן. ככל שהיהודים מחקים יותר ויותר את התנהגות הגויים או מתקרבים אליהם, נדרשת מידה גדולה יותר של שנאה, כדי למנוע את התבוללותם ואת התקרבותם. תהליך זה התרחש בתקופות שונות בהסטוריה בספרד, ברוסיה, בפולין ובמקומות רבים נוספים. גרמניה היא הדוגמא הבולטת ביותר.
לא היתה ארץ נוספת שהיתה בה נכונות כה רבה להיטמע בין הנכרים כמו בגרמניה. ולמרבית ההפתעה לא היה מקום נוסף בעולם שהוקם בו מנגנון שלטוני כה נרחב ויעיל שמטרתו המוצהרת היתה לזהות יהודים ולהשמידם, כמו בגרמניה. השלטונות הגרמניים הקימו מערך משרדי נרחב שתפקידו היה להכין רשימות של כל היהודים ושל כל בעלי המוצא היהודי. הם בלשו אחרי משפחות שהתנצרו והתבוללו לפני דורות. לרבים שמעולם לא ידעו ולא שמעו על מוצאם היהודי, נודע על כך רק בעקבות הרדיפות. מרבית היהודים שינו את שמם לשמות נוכריים. ומול תופעה זו חוקק חוק שלפיו כל יהודי חייב להוסיף את השם: "ישראל", וכל יהודיה חייבת להוסיף את השם: "שרה". היהודים הטמיעו את זהותם בקרב הנוכרים, ומול תופעה זו אולץ כל יהודי ללבוש את הטלאי הצהוב על בגדו כדי שיבלוט כיהודי.
היה זה טירוף מוחלט, מאחר והוא לא הביא תועלת כלשהי לנאצים. נקיטת אמצעים אלו נגד היהודים הביאו לאובדן מרכיב רב ערך מבחינה כלכלית באוכלוסייה. לטירוף זה היתה תכלית גדולה, כפי שאנו מבחינים בה עתה לאורה של התכנית האלוקית והיא: הצלת היהודים מהתבוללות.