יורשה לי לצטט תחילה קטע שנדפס בעיתון לפני מספר שנים. הקטע עוסק ברמת הידיעות בתחום הדתי של צעירים באוכלוסיה הכללית:
"על מלחמת האזרחים בארה"ב ועל סופו הטראגי של לינקולן הוא קרא הרבה ספרים. גם כלכלתה של שוודיה ומדיניותה של ברזיל מוכרות לו בקווים כלליים. על משחקי הליגה האנגלית הוא יודע פרטי פרטים, וגם אורכה של החומה הסינית זכור לו.
אולם בסקר שנערך בין תלמידי תיכון על היקף הידיעות ביהדות, נתגלה, שקיים עולם נרחב שהוא עלום בעבורם.
התלמיד המצוי אמנם שמע על 'עשרת הדיברות' ועל קברי החשמונאים, אולם המושג "בין המצרים" נראה לו כאיזור הסמוך למצרי טירן.
הוא הסתכל במבוכה לארבע רוחות השמים, כאשר נשאל לאיזה כיוון מתפללים תפילת "שמונה עשרה".
כששאלו אותו באיזו תקופה חיו הרמב"ן והרשב"א, לא ידע לציין באיזה אלף מדובר.
כל השאלות הבאות נותרו ללא מענה:
– שמעון הצדיק היה ממגורשי ספרד?
– מחניים, האם הוא רק קיבוץ בחבל כורזים?
– ספר "משנה ברורה", האם חובר בתקופת הנביאים או לפני כמאה שנה?
– שרה שנירר, האם היתה: א. מחנכת דגולה; ב. ממיסדות אירגון הכשרות המרכזי בארה"ב; ג. אמו של בונה חורבת רבי יהודה החסיד?
– באילו ארצות חוברו הספרים: "חפץ חיים", "שדי חמד", "שולחן ערוך", "נודע ביהודה", "מכתב מאליהו"?
– "ארבע טורים" האם הם: א. ארגון סעד יהודי, ב. ספר הלכתי, ג. איחוד ארבע קהילות ידועות בליטא?
כאמור, אין רמז לתשובה.
אילו אותם צעירים היו מוכיחים רמת ידיעות דומה בתחומים כלליים, או אילו תושב ארה"ב היה מספר שזוהי רמת התעניינותו בתולדות מולדתו, הם היו נחשבים כאנשים שאינם מן היישוב. במנוד ראש היו משתתפים בצערם, ומנסים להסביר שאולי נולדו למשפחות מצוקה, ולכן לא זכו ללמוד באופן סדיר בבית ספר!
המחדל זועק! צעירים יהודים חיים בארצם, ולמרות כל זאת רמת הידיעות שלהם בתרבות השורשית של עמם – מעוררת רחמים! הם גם אינם חשים בצורך למלא חלל זה. עד זקנה ושיבה הם יגורו לא הרחק מבית הכנסת, אך מעולם לא יחפצו לבוא בשעריו.
נכון, ידיעותינו בעניני ספורט דלות ביותר, אולם ידיעות אלו מעוררות הדים רק לשעה, אין להן השפעה כלשהי על החיים, והן באמת זניחות.
לעומת זאת, תרבות הנצח של העם, מסגרת החיים של דורות רבים ושל רבבות משפחות בדורנו – כל אלו אינם מעוררים עניין בך ובחבריך, אף שהם דברים שכוחם יפה לדורות. האדישות לאוצרות הרוח וחוסר הבנת חשיבותה של היצירה הרוחנית של העם – כל אלו חוברים לתוצאה אחת, להתרחקות בין שני חלקי העם, וחבל!
למרבית הפלא, למרות הבורות הגדולה (ואולי דוקא בגללה), כאשר מתעוררת שאלה ציבורית או פרטית הקשורה לדת יש כמעט לכל אדם מה לומר. הוא ישמיע את דעתו ברמה, וינסה לשכנע את כל מי שייאות להקשיב לו, כי הדובר הוא המומחה בה"א הידיעה לענינים דתיים.
לעולם לא יעצור וינסה להרהר: 'מדוע אני כה מרוחק? גם אם איני רוצה לחזור בתשובה, יכול אני לפחות ללמוד את הנושא בצורה עניינית. מדוע שלא אכיר את אחי, בני עמי?'
שאלה זו היא השאלה האמיתית בתחום זה, להבדיל משאלתך העוסקת בנושא שולי. חבל מאד שטרם נמצא לה פתרון.