אציב מספר אמיתות בתחום נרחב ויסודי זה:
א. המושג "מעמד" קיים בעת מאבק. גם בדברייך הזכרת פועל הקשור ללחימה, לדו-קרב שבו כל צד מנסה להביס את יריבו.
ביהדות אין כל מאבק בתחום זה, וממילא המאבקים מפנים את מקומם להרמוניה, להשלמה הדדית ולתיאום.
ב. אמנם תחום זה קשור לדמותה העצמית של האשה, ולאו דוקא לחייה כאשה נשואה, אולם ייקל עלי להסביר את מהלך הדברים בתוככי המשפחה, ולכן אתייחס לפן זה של הנושא.
ג. עפ"י השקפת היהדות הן הגבר והן האשה אינם מושלמים כל עוד לא נישאו. הנישואין הינם איחוד שכל צד תורם בו את חלקו למען היחידה המשותפת.
המעניין הוא, שההגדרות ההלכתיות של הנישואין עוסקות בעיקר בחובות ולא בזכויות. כלומר, בתורת היהדות מודגש שהבעל חייב בחובות אלו ואלו, ולעומתו האשה חייבת בחובותיה שלה. מאליו מובן שכל צד זוכה ונהנה ממילוי החובות של זולתו. ההדגשה אינה על זכויות (וממילא על קיפוח זכויות), אלא על תפקידים. הנישואין הינם משימה עילאית ועצם ההשתתפות הפעילה בהם – מהווה זכות.
ד. שלא כמו האסכולות המתייחסות בביטול להבדלים בין המינים, מתעלמות מהם עד כדי עוורון ממש, ושואפות להגיע למצב של שוויון מוחלט ביניהם (שמעתי שגברים החלו לדרוש מענק לידה…), ליהדות יש גישה מאוזנת בעניין. נכון, קיימים הבדלים בין גבר לאשה באופי, בתחומי ההתעניינות והעיסוק, בכישורים (מצויים תחומים בהם הנשים עדיפות ולהפך), בהרגלי החשיבה ועוד.
אך האיזון נשמר, כאשר כל צד מקבל את המתאים לו תוך כדי שמירת הייחודיות שלו.
כדוגמא אציין באופן כללי ביותר את הלכות טהרת המשפחה, המהוות הוכחה להתחשבות מירבית באשה וברגשותיה. קיימים תחומים רבים נוספים שההתחשבות באשה מכתיבה בהם את הפעילות, את הווי הבית ואת אורחותיו.
ה. אבן היסוד של הבית היהודי והמשענת העיקרית של האשה היא הנאמנות. האשה היהודית חיה מתוך תחושה ודאית, שלא זו בלבד שיש לה בעל הנאמן לה באופן מוחלט, אלא שגם הרהוריו, מחשבותיו והגיגיו של בעלה נתונים לה, ואך ורק לה.
העמקה בנקודה זו מוכיחה עד כמה המושגים "מעמד" או "מאבק" רחוקים מהבית היהודי.
ידוע לנו בבירור ש"בחוץ" אוהבים להשמיץ אותנו בתחום זה. לנוכח העובדה שהתחום עדין, אדגיש נקודה אחת בלבד. לו זכו הארכי–משמיצים להתבונן בפנימיותו של בית יהודי, בערכיו, בנועם שלו ובאורותיהם המרצדים של נרות השבת המסמלים "שלום בית", מבטם היתה משתנה. קשה מאוד לזר להבין כל זאת. הוא רואה את העטיפה החיצונית בלבד. לפנימיות הוא אינו מחובר כלל.
ו. כאמור, שלמות והשלמה הן מלות המפתח להבנת מקומה של האשה ביהדות. המאבקים, המלחמות ושדות הקרב אין מקומם בחייה של האשה היהודית. היא באה על סיפוקה בשובה ונחת, ללא כל קרב.