ה' הבטיח, שקיום מצוות השבת לא ייבטל מעם ישראל לעולם, והיא תהיה ברית עולם בין הקב"ה לעמו. וכך נאמר בתורה: "ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם ברית עולם, ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, וביום השביעי שבת וינפש" (שמות ל"א, ט"ז-י"ז). מפסוק זה למדו חז"ל: "שאין השבת בטלה מישראל לעולם".
המתבונן בגזרות שניתכו על העם לאורך דורות רבים יווכח שהשבת היתה אחד ממוקדי הגזרות העיקריים. מסיבה זו עובדת נצחיותה של השבת ראויה לתשומת לב מיוחדת. לאורך הדורות ניסו המתנכלים לעם ישראל ולתורתו לפגוע בראש ובראשונה בשבת קודש. הם ידעו שהשבת היא יסוד תורת ישראל, היא המפיחה בעם רוח אמונה וגבורה, ומעניקה לו חוסן מיוחד ויכולת להחזיק מעמד בגלות הקשה והמרה. מסיבה זו הם שילחו את חיציהם ואת גזרותיהם דווקא בה.
אך למרות גזרותיהם, שמר עם ישראל על השבת במסירות נפש. הקב"ה נתן לעם כוח להחזיק בה, ולא להיכנע.
כל מאמצי העמים לנתק את העם מהשבת "חמדת הימים" לא הועילו. מאמצים אלו התבטאו בגזירות קשות, שהיו בימי היוונים, ובלעג וקלס, כפי שהיה הדבר ב"תוכניות הבידור" שהוגשו ליוונים ולרומאים. בדברי חז"ל מוזכרים לא אחת אותם דברי לעג שנונים בהם צחקו הגויים על עם ישראל ה"מבזבז" שביעית מהאנרגיה האנושית ואינו עובד ללא הפסקה.
רק בתקופות מאוחרות הכירו העמים בברכתה של מנוחת השבת ואימצו לעצמם יום מנוחה שבועי קבוע. יחד עם זאת, הם קבעו יום זה ליום מנוחה גשמי, אולם רחוק הוא אותו יום מהמנוחה העילאית ומהקדושה האופפת את יום השבת היהודי.
בנוסף, הברית המיוחדת של ישראל עם השבת לא הופרה גם באופן חיצוני.
ברית זו נכרתה בין בורא העולם לבין עמו ישראל בלבד. חז"ל ביארו את הפסוק: "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם", ולא ביני ובין האומות. 'אנשי כנסת הגדולה' כללו רעיון זה בנוסח תפילת השבת: "ולא נתתו, ה' אלוקינו, לגויי הארצות, ולא הנחלתו, מלכנו, לעובדי פסילים, וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים, כי לישראל עמך נתתו באהבה, לזרע יעקב אשר בם בחרת".
ההבטחה על קיום קשר ייחודי בין הקב"ה לישראל באמצעות השבת, התקיימה בצורה פלאית. כידוע, בימיה הראשונים של הנצרות קבעו הנוצרים את יום השבת ליום מנוחתם. אולם כאשר החלה הנצרות להתפשט בעולם, סיבבה ההשגחה העליונה, שהנוצרים הזיזו את 'שבתם' יום אחד קדימה, ליום ראשון. כך לא איבדה השבת את ייחודיתה, את היותה אות וסמל לקשר שבין ה' לישראל בלבד. הדבר קרה בשנית אצל המוסלמים. הם בחרו להם את היום השישי ליום מנוחה, והותירו את השבת כאות לברית הייחודית בין ישראל לאלוקיו.