הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו, שארץ ישראל תהיה שייכת לזרעו לעולם. וכך נאמר בתורה: "כי כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם" (בראשית י"ג, ט"ו). אמנם התורה הזהירה את ישראל, שאם יעזבו את התורה, הם יגלו מארצם, והארץ תיהפך לשממה. "והשימותי אני את הארץ… והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה" (ויקרא כ"ו, ל"ב-ל"ג). ואכן, נבואה זו התקיימה במלואה. ארץ ישראל היא הארץ היחידה בתבל שהיתה מיושבת בתקופה העתיקה בצפיפות גדולה, והיתה נודעת בפוריותה, עד שנקראה 'ארץ זבת חלב ודבש', ולאחר החורבן הפכה בקיצוניות מדהימה לשממה ולמדבר. גם על ארצות אחרות עברו מלחמות וחורבנות, גם להן היו עליות וירידות, אולם אף לא באחת מהן אירע מהפך כה קיצוני. עובדה זו נודעה והיתה מפורסמת בפי כל הגויים, והם התבטאו: "על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, מה חרי האף הגדול הזה…" (דברים כ"ט, כ"ג). השינוי היה כה קיצוני, עד שגם הגויים הבחינו כי יד ה' היא שעשתה זאת, כדברי הנביא: "וידעו כי אני ה' נתתי את הארץ שממה" (יחזקאל ל"ג, כ"ט). כולם חשו שהדברים התהוו על ידי מהלך אלוקי, ואין אפשרות לייחס זאת למהלך הטבעי המקובל.
אולם נוספה כאן הבטחה שגם במצב זה הארץ תישאר של ישראל, ולא יהיה ביכולת הגויים לרשת אותה ולשבת בה ישיבת קבע. על הפסוק בתורה: "ושממו עליה אויביכם היושבים בה" (ויקרא כ"ו, ל"ב), מבאר הרמב"ן: "היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות, שאין ארצנו מקבלת את אויבינו".
ארץ ישראל שומרת אמונים לעם ישראל בלבד. ואכן, מה נפלא הדבר. הארץ, שהיתה מיושבת בעבר הרחוק במיליוני תושבים, נשארה שוממה במשך קרוב לאלפיים שנות הגלות. הגוים שכבשוה ניסו לישבה, אך הדבר לא עלה בידם. במשך רוב שנות הגלות מספר תושבי הארץ הנכרים לא עלה על עשרות אלפים. הארץ לא פרחה, והם חיו בתוככי הישימון.
יוונים ורומאים רבים התיישבו בארץ בזמן הכיבוש הרומאי. בסוף ימי הבית השני היה בארץ יישוב גדול של נכרים, אולם הוא החזיק מעמד, רק כל עוד היה בארץ ישראל גם יישוב יהודי גדול.
בתקופה מאוחרת יותר הפכה הארץ להיות קדושה לכל הדתות, הן לנוצרים והן למוסלמים. נערכו אליה מסעות מיוחדים במינם – מסעי הצלב, מאות אלפי איש נסעו מארצם כדי לכבוש ארץ רחוקה ושוממה, רק מחמת קדושתה בעיניהם. למותר לציין, שנסיונות האחזותם בה לא החזיקו מעמד זמן רב.
בתחילת כיבוש הארץ על ידי הטורקים הצליחו הטורקים להחיות את היישוב ולבססו במידת-מה, ומספר תושבי הארץ הגיע לכשלוש מאות אלף. אולם ההשגחה העליונה סובבה, שרעידות אדמה תכופות פקדו אותה, הארבה פשט בה, וכילה כל חלקה טובה, מגפות פרצו, והפילו חללים רבים, ובנוסף לכך נערכו בה מלחמות, ופרצו בה מרידות שונות. לא זו בלבד שבניין הארץ נפסק, אלא גם מה שהצליחו להקים ולבנות נחרב.
כך היה המצב במשך כל שנות הגלות. הגוים לא מצאו מנוח לכף רגלם בארץ ישראל. היא נותרה נאמנה לעם ישראל בלבד. לפני כמאתיים שנה, כאשר עלו לארץ ראשוני העולים היהודיים, תלמידי הגר"א והבעש"ט, הם מצאו אותה חרבה ושוממה, ומספר תושביה עשרות אלפים בלבד. רק בעת חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל החלה הארץ להיבנות מחדש ולתת שוב את פירותיה. ניתן לראות ולהווכח בחוש, שארץ ישראל שייכת רק לעם ישראל, כפי שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו מראש.