יוסף מנחם את אחיו ומסיר את החששות מלבם: "ואתם חשבתם עלי רעה – אלקים חשבה לטובה" (בראשית נ', כ'). כלומר, מכירת יוסף לעבד ארוגה במערכת הכללית של הנהגת ה' בעולם. בקביעה זו יצוקה השקפה כללית על חיינו ועל המתרחש בעולם, כפי שיבואר בהמשך.
בתלמוד (מסכת ברכות דף ס', ע"ב) מסופר כיצד הלך רבי עקיבא בדרך והגיע לכפר אחד. דפק על פתחי הבתים וביקש שיארחוהו ללינת לילה תמורת תשלום, אך הכל סרבו להכניסו. וטרקו בפניו את הדלת. רבי עקיבא לא איבד את בטחונו בבוראו, ואמר: "כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה, לטובה הוא עושה".
משלא נותרה לו ברירה, הלך ללון בשדה פתוח בפאתי הכפר. היו עמו תרנגול כדי להעירו משנתו עם שחר, חמור לרכב עליו, ונר ללמוד לאורו.
הוא בחר לעצמו מקום לינה והדליק את הנר כדי ללמוד תורה. בא משב רוח וכיבה את הנר. אמר רבי עקיבא: "כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה, הכל לטובה". ושכב לישון בעלטה. לפתע שמע קרקורים נואשים, חתול התגנב וטרף את התרנגול. משך רבי עקיבא בכתפיו ואמר: "כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה, הכל לטובה".
ואז נשמעה נהמת אימים, אריה משחר לטרף זינק על החמור, שיסעו וטרפו. כל זה התרחש סמוך לרבי עקיבא, והוא המשיך לומר: "כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה, לטובה הוא עושה".
מאורעות הלילה טרם הסתיימו. ולפתע נשמעו בעלטה קולות קרב ונאקות פצועים, מצהלות מנצחים ושוועת מנוצחים. התברר שכנופיית שודדים התנפלה על הכפר ולקחה את תושביו בשבי כדי למוכרם לעבדים.
אמר רבי עקיבא: "כלום לא אמרתי, שכל מה שהקדוש ברוך הוא עושה – לטובה הוא עושה?" לו נענו בני הכפר לבקשתי ונתנו לי מקום לינה, הייתי נופל בשבי השודדים כמותם. אילו היה הנר מאיר, התרנגול קורא והחמור נוער, הם היו מזעיקים את השודדים, והללו היו מגלים את מקומי.
הבה נתבונן באמרה של רבי עקיבא: "כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה לטובה הוא עושה" – הוא לא סיים במילה: "הוא טוב". משום שהיה מודע לכך שיש רע, יסורים וכאבים בעולם. רבי עקיבא סיים: "לטובה הוא עושה". כלומר, התכלית היא טובה, התוצאה הסופית תהיה ברוכה. סיפור זה ממחיש קביעה זו. אין זה נעים להתקל בסירוב בכל בית, ואף אין נוח ללון בשדה פתוח, ומפחיד להצטנף במרחק צעדים ספורים מאריה נוהם וטורף.
המסר שבפי רבי עקיבא היה אחד: גם אם רע, ואפילו רע מאוד, חלילה, נדע שאין זה מקרה בלבד, מזל רע או צירוף נסיבות. עלינו לדעת שיש לנו אב אוהב בשמים, אב שעינו פקוחה עלינו וידו מנחה אותנו – לטובתנו. לפעמים אב נותן לבנו יד, לפעמים הוא נושאו על כתפיו, יש והוא משיב בשלילה על בקשת בנו, ולפעמים הוא מייסרו ומוכיחו. אך תמיד – "לטובה הוא עושה". תמיד יש לאב כוונה טובה ותועלתית.
כשנתבונן במכירת יוסף, נראה לנגד עינינו את המסר של רבי עקיבא. יוסף נמכר לעבד, הושלך לבית האסורים שם שהה תריסר שנים. משם הוא הובהל לארמון המלכות, עלה למשנה למלך ומילט את אביו ואת אחיו מן הרעב. ועל כך הוא פנה לאחיו ואמר: "אתם חשבתם עלי רעה – אלוקים חשבה לטובה. למען עשה כיום הזה, להחיות עם רב" (בראשית נ', כ'). המסר מדבריו, הן הבורא מצרף את מעשי בני האדם ומוליך אותם לקראת תכלית טובה. גם אם התכוונו האנשים לרעה, יסייעו מעשיהם לקידום המטרה השמיימית הטובה.
כל אחד מאיתנו, אם רק יתבונן במאורעות העבר, בוודאי ייזכר באירועים שהתרחשו – מקרים שבשעתם נראו כה רעים ונוראים, אסונות ופגעים, ולבסוף הוברר שהם היו שלבים של הדרך שהובילה לטובה ולברכה.
קל לראות זאת לאחר מעשה, להביט לאחור ולהודות. קל יהיה לכל אדם, וגם לאומה בכללותה, להבין זאת בבוא הגאולה שעליה נאמר: "בשוב ה' את שיבת ציון – אז ימלא שחוק פינו, ולשוננו רינה" (תהילים קכ"ו, ב').
אולם רק בעלי אמונה מושרשת, איתנה ומחושלת מסוגלים לחוש זאת גם בעת החשכה, הפגעים והכאב. רק הם יש ביכולתם לחוש ולדעת שהם נמצאים בידיים בטוחות, בידי ה'.