ספרו של רבינו יונה מגרינודי "שערי תשובה", מהווה ספר יסוד בלימוד המוסר.
_x000D_
ומוכר לכל מי שחבש את ספסלי בית המדרש.
_x000D_
באחד מהקטעים, בהם פונה המחבר אל החוטא, הוא מציין כי חייב כל אדם לדעת שיש על כל חטא "עונש, נקם ושילם".ואין אלו מילים סתם כך, יש להם משמעות שנועדה להזהיר אותנו מן החטא.
_x000D_
העונש, מובן. הלא, החוטא  מרד בבוראו, ועל כך יש עונש, ממש כמו עבד שמורד באדונו ונענש על עצם המרידה.
_x000D_
ה"שילם" אף הוא ברור, אדם שחטא קלקל והרס ועל כך יש תשלום.
_x000D_
בדיוק כמו מי שנכנס לחנות וניפץ בה כלים, עליו לשלם על הנזק.
_x000D_
חכמי הקבלה מלמדים כיצד כל חטא, מקלקל והורס עולמות רוחניים בהמוניהם, ועל שבירה יש לשלם.זהו ה"שילם" שהחוטא סופג. 
_x000D_
אולם, יש להבין מה היא ה"נקמה" האם "נוקמים" בו משמים על מה שעשה?
_x000D_
השייך לשון שכזו כלפי בורא עולם?
_x000D_
הלא הנקמה נתפסת בתודעתנו כחולשה אנושית,כגון: פגעו בי? אז אני אחזיר!
_x000D_
במחשבה מעמיקה יותר, ננסה להבין. נקמה, המוכרת לנו מחיי היום יום, משמעותה פשוטה. אם נבחן את המושג "נקמה" נראה שברוב המקרים המשמעות היא "השפלה".
_x000D_
לדוגמא:פלוני העליב אותי לפני כולם, הראה לכולם שאני מושפל, כלומר אין לי ערך, הוא זלזל בי. אני, הנוקם, אבזה אותו בהזדמנות הקרובה, כך שכולם יראו, ואני אוכיח לעין כל. 
_x000D_
מי באמת כאן המושפל, ולמי באמת אין ערך…
_x000D_
ומכאן לעניין החוטא. אדם עמל במשך שנים, לחטוא, להלחם נגד כל דבר שבקדושה, להוכיח לכולם, שאין חלילה ערך לתורה וללומדיה ח"ו.
_x000D_
לשם כך הוא השקיע את כבודו, חינוכו, כספו, כל מה שהיה לו.
_x000D_
הוא כביכול (כמאמר חז"ל) דוחק את רגלי השכינה,מצהיר לעין כל, אני ואפסי עוד! 
_x000D_
והנה,מגיע הרגע של האמת,מגיע הרגע שאין ממנו חזרה, הרגע בו מתברר שכל חייו הוא הרס במקום לבנות, הוא עשה הפוך בדיוק ממה שנדרש ממנו,הוא חפר לעומק במקום לגובה, הוא חיבל בכל מה שטוב,הפך את הדברים החשובים באמת לליצנות,"לחם במלך", והוא ניסה לפגוע בבניו. פתאום מתגלית האמת, המרה מבחינתו, פתאום הכול מתהפך באותו רגע של גילוי נורא. 
_x000D_
היש לך נקמה גדולה מזו? בשל כך, נמצא שלשון ה"נקמה" נאמרה בפסוקים בימים של לעתיד לבוא:"א-ל נקמות.. הופיע.. הנשא שופט.. השב גמול", כאשר תתגלה מלכותו יתברך בעולם, ויראו כל באי עולם את האמת, תהא זו הנקמה הגדולה ביותר לאותם אלו שמרדו כל ימיהם במלכות שמים. המחשבה, שהמילה מזעזעת אינה מגדירה אותה על האמת המתגלית, על הצער הנורא שאין לשער לנשמה, שבאה ומגלה ברגע קט אחד, שכל ימיה היו לריק ולבהלה, ואין, אין דרך חזרה. ומכאן למה שיכולים אנו לעשות, אלו שעודם חיים לאורך ימים טובים, בכל חלקי עבודת האלוקים, בין אדם למקום, ובין אדם לחברו.

_x000D_