לטלי פחימה,
_x000D_
רחוב אבו אל בנאת 11,
_x000D_
טול כרם.
_x000D_
שלום וברכה!
_x000D_
זה לי כמה שנים שאני עוקב אחר התנהלותך המרתקת בתקשורת המזרח תיכונית. את שואלת מדוע? או… קשה למצוא בדורנו אנשים בעלי לב חם כשלך. דאגתך הכנה לעם הפלסטינאי, וזעקתך האמיתית להפחתת סבלם, הותירו עלי רושם עמוק.
_x000D_
כששמעתי על התאסלמותך, חיפשתי את הסיבה שהניעה אותך לכך, מה גם שאשה אינטליגנטית כמוך, אינה מבצעת צעדים משמעותיים מעין אלו, ללא בחינה מוקדמת. את יודעת, להחליף דת זה לא דבר פשוט. בודאי נדרשת לגייס לשם כך כוחות נפש רבים.
_x000D_
שמעתי כי בראיון לרדיו א-שמס אמרת כי: "תקיפת משט החירות ונפילת חללים", זירזה את החלטתך להתאסלם. אני מתפלא עלייך. מדוע? כיון שאם מספר החללים מהווים את מדד הדת שלך, הרי שצריכה את כעת להתגייר ולהפוך לתושבת מאה שערים. האם ספרת את תקיפת היהודים ואת חלליהם בימי האינתיפאדה? אה שכחתי… באותם ימים היית בטול כרם אצל זביידי.
_x000D_
שמעתי שאמרת: "כשראיתי את השייח` ראאד סאלח בפעם הראשונה, הרגשתי שמשהו נגע בי מבפנים. הוא לא דיבר איתי אפילו פעם אחת, אולם הבעת פניו וצניעותו קראו לי להתאסלם". תגידי… חשבת מה היה קורה אם היית מביטה בפניו של הרב אלישיב או של הרב עובדיה יוסף? לא? עצתי לך… אל תנסי. בשום אופן!!! אלא אם כן תבחרי לחזור אלינו.
_x000D_
ברצוני לצטט דברים שכתב ד"ר הלל זיידמן ביומן גיטו ורשא. ד"ר זה נמנה על ארכיון "עונג שבת", בניהולו של ד"ר עמנואל רינגלבלום ובחסותה של הנהלת היודנראט בגיטו ורשא, בראשו עמד אדם צ`רניאקוב:
_x000D_
`יום ג`, 6 באוקטובר`
_x000D_
`היה לי היום ביקור משונה. באה אלי אלמנת הסופר ליאופולד בלמונט (ליאופולד בלמנוט המיר את דתו, מת בגיטו בקיץ 42 ונקבר בבית הקברות הנוצרי האוונגלי. מעניין אותי לדעת מהי עמדת הכמורה הפולנית לגבי מה שקרה.
_x000D_
–  "הם מצטערים", אומרת לי גב` בלמונט.
_x000D_
–  "לא יותר?" – שואל אני. "האם הם עוזרים למומרים בגיטו"?
_x000D_
היא אינה יודעת.
_x000D_
יש בגיטו בערך שלושת אלפים מומרים קתולים. יש להם כנסיה משלהם ברחוב לשנו וכמרים משלהם, אף הם מומרים… למעשה, גם בראש המשטרה היהודית עומד יוסף שרינסקי, מומר. האם עזרה הכמורה הפולנית למומרים אלה, חבריהם לדת מגזע יהודי? הוברר שלא. הכמורה הפולנית האנטישמית קבלה למעשה את התפיסה הגזענית. ישראל הוא לעולם ישראל, אנטישמי הוא לעולם אנטישמי, אפילו לגבי בניהם ובני בניהם של מומרים.
_x000D_
זוכרני שרק לפני זמן מה בא אלי כומר מעיירה ליד קלן בגרמניה. הוא נכדו של משומד. לא הוא ולא אבותיו, לא היתה להם מעולם שום שייכות ליהודים. ועכשיו גילו הנאצים את מוצאו היהודי, וגרשו אותו ביחד עם יהודים לורשא. הוא נתון במצב קשה. כי מהיכן יהיה ירק זה חי? עתה בא אלי… נתתי לכומר עצה שיפנה ללשכת הבישוף, לחברים שלו לדת.
_x000D_
הוא לא התפעל מעצתי, אבל כתב מכתב ומסר לי. אני שולח אותו על ידי נוצרי אל הצד הארי. לאחר שבוע בא אלי אותו הכומר ומראה לי תשובה: דחיה, בלי נימוקים. הוא אינו מבין למה. אני דוקא מבין: בשבילם הוא נשאר יהודי. ואמנם, כשנמצאתי בדרך לגירוש, ראיתי בין ההמון את הכומר המומר מהעיירה ליד קלן.
_x000D_
גורל זה פגע בכל המומרים בגיטו, ביניהם בכומר של הכנסיה בגיטו פודינגן, עורך הדין המומר אטינגר, ואת הפרופ` באוניברסיטה סרייסקי.
_x000D_
גברת פחימה היקרה, הם לא אוהבים אותך, הם משתמשים בך ותו לא. את לא חושבת כך? תשאלי את ניצולי מאורעות תרפ"ט בחברון, הם יספרו לך. כן כן… השכנים הכי טובים היו הרוצחים הראשונים!
_x000D_
למען האמת, יש גם נקודת אור בהתאסלמותך. עכשיו כשאת מוסלמית, תוכלי לפנות למשרדי יד לאחים, הם מומחים בחילוץ בנות ישראל מכפריהם של בני דודנו. את לא הראשונה… מה לעשות. גם הן חשבו כי בצד השני הכל דבש, והתברר שעם הזמן נגמר הדבש ובאו הדבורים.
_x000D_
ולסיום: בקשה קטנה לי אלייך. הצרות הגדולות ביותר לעמנו נגרמו ממומרים שכמותך, עשי לנו טובה קטנה, כשאת עושה לנו צרות, עשי אותן במנות קטנות, עד שיגיעו פעילי "יד לאחים".
_x000D_
הטלפון למקרי חירום: יד לאחים: 03-6154100
_x000D_
כתובת האתר: (אפשר גם בערבית) yadl@yadl.co.il
_x000D_
בברכה
_x000D_
אהרן לוי

_x000D_