הלחם הוא בסיס החיים. מבין סוגי הלחם, המצה היא הלחם הבסיסי והפשוט ביותר. היא כוללת מיזוג של שלושת האלמנטים הבסיסיים, המאפיינים את האדם המתורבת: דגן, מים ואש. אסור להוסיף גורם נוסף שישפיע על אופי המצה. את המצה מכינים מקמח וממים קרים בלבד. אם הניחו את תערובת המים והקמח יותר מ-18 דקות בלי לאפותה, מתחיל להתרחש תהליך ההחמצה. פטריית השמרים המצויה באוויר, חדרה לבצק, הכפילה את עצמה במיליונים והביאה לתסיסה. פטריות השמרים המיקרוסקופיות הן צבא בלתי קרוא, הפולש אל תערובת הקמח והמים, ומגיש לעצמו ארוחה ערבה של מולקולת סוכר. כשהשמרים המיקרוסקופיים מוכפלים במיליארדים, הם משחררים גז דו תחמוצת הפחמן, והוא שמחמיץ את הבצק וגורם לו לתפוח ולהפוך לאוורירי.
_x000D_
התערבות זו של כוח חיצוני היא ביטוי סימבולי להשפעתם של כוחות חיצוניים על האדם, כוחות המסיטים אותו מהמסלול הנכון ומפתים אותו לחטוא. כוחות המתערבים בעצמאות האנושית, באוטונומיה ובבחירה. פטריות השמרים הזעירות מתחילות את מלאכתן ללא קשר לרצון האנושי שהכין את הבצק. החמץ – הבצק שתסס, מסמל את הכוחות השליליים הללו. הוא מייצג את ההידרדרות לעבר הרע, את הפיתוי לחטא, את השפעתם של רעיונות ושל כוחות זרים. זהו קול בלתי קרוא המפתה אותנו להתעלם מקיומם של כוחות הרוע, עד… שמאוחר מדי.
_x000D_
מהו השוני בין חמץ למצה? רק הזמן! כל המרכיבים זהים.
_x000D_
המצה היא לחם שנאפה ולא החמיץ. היא מייצגת אדם השולט בתאוותיו, שולט ברצונו ואינו מושפע מכוחות חיצוניים.
_x000D_
ההחמצה מסמלת סיבה ותוצאה של עולם הטבע. כשאנו רואים את הטבע בפעולתו, כשלכאורה הוא מחולל התרחשויות, אנו רואים כיצד הרושם שיוצרים התהליכים הטבעיים, מסתיר את יד האלוקים.
_x000D_
המצות נאפות במהירות, במטרה להתגבר על השפעות הזמן ועל מגבלותיו. אנו אופים מצה דקה ופריכה כדי "לשחזר" את יציאת מצרים. בני ישראל עזבו את מצרים בחיפזון, כפי שנאמר בתורה: "שבעת ימים תאכל עליו מצות… כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים" (שמות י"ג, ז`).
_x000D_
האלוקים אינו צריך זמן כדי לממש את מטרותיו. שליטתו בטבע ובהיסטוריה היא מעבר לזמן ולמגבלות. בפסח, גם אנו מצווים ללכת בדרכי האלוקים ולהפוך ליצירתיים מבחינה רוחנית על ידי דילוג, כביכול, על הזמן. כאשר אנו פועלים במהירות מסחררת נגד הטבע ושוברים את הגבולות שנכפים על ידו, אנו נענים לרצון האלוקי הפועל מעבר לזמן.
_x000D_
יציאתם החפוזה של בני ישראל ממצרים באה בעקבות המכה שבה הומתו בכורות מצרים. מכה ששכנעה את פרעה לשחרר את עם ישראל, בלי להמתין אפילו רגע אחד נוסף. אם לא כן, עתידה היתה מצרים לעמוד מול חורבן וקריסה מידיים. החיפזון היה הכרחי, כדי שתכיר האנושות בכך, שהיציאה ממצרים היא תוצאה ישירה של הרצון האלוקי והתערבותו.
_x000D_
מבחינה רוחנית, לשם מה היה נחוץ למהר כל כך? מדוע לאחר 210 שנות שעבוד החליט האלוקים ללחוץ על המצרים לגרש את היהודים במהירות ובכוח?
_x000D_
חז"ל מלמדים אותנו שבני ישראל הגיעו לארבעים ותשעה שערי טומאה. אילו היו גולשים אל עבר השער החמישים, הם היו חוצים, חלילה, את נקודת האל-חזור, ולא היתה להם תקנה. ברגע שהיו נכנעים לחוסר המוסריות הידוע לשמצה, למטריאליזם, לניוון ולעבודה הזרה של המצרים, מיד היו שוקעים בביצת החברה המצרית ונעלמים.
_x000D_
לזכות בני ישראל ייאמר כי במהלך מאתיים ועשר שנות השיעבוד, לא שינו את שמם, את לשונם ואת לבושם. למרות הלחץ המתמיד והלגלוג של הסביבה, הם נשארו נאמנים במידה רבה למקורם.
_x000D_
אולם לאחר מאתיים ועשר שנים היו בני ישראל קרובים יותר מתמיד לאבד מורשת זו. דבר זה הצריך התערבות אלוקית. ה` "חטף" את עמו ממלתעות ההיסטוריה, בכך ששחרר אותו בדרך של "קיצור זמן".
_x000D_
זו הסיבה שנצטוו אבותינו לאכול מצה בליל השחרור ממצרים ובכל ימי הפסח שבאו אחריו. מצה היא המאכל היחיד שתהליך הייצור שלו מחייב להכינו "בלי זמן", במהירות הרבה ביותר.
_x000D_
טבעו הנפוח של החמץ מסמל גאווה ויהירות. לעומת זאת, המצה השטוחה והבלתי מוחמצת מייצגת את הענווה. הענווה היא ראשית השחרור ויסוד הצמיחה הרוחנית. רק אדם שיכול להכיר במגבלותיו ולהכניע את עצמו ביחס לחכמה גבוהה יותר, מסוגל להתרומם מבחינה רוחנית. כאשר אנו אוכלים את המצה, אנו מפנימים את האיכות האנושית כיסוד האמונה. כאשר אנו נמנעים מחמץ, אנו מסלקים מעצמנו גאווה ואגוצנטריות.
_x000D_
באופן סימבולי, בני ישראל "תססו" במצרים, עד לנקודה שהם כמעט "החמיצו". האלוקים הציל אותם מלהפוך ל"חמץ", דבר שהיה סותם חלילה את הגולל על קיומו של עם ישראל. זו היתה ידו הגואלת של הבורא שהבטיחה כי בני ישראל יישארו "מצה", ענווים ונעימים, מאז ולתמיד.

_x000D_