לתפילה יש שני פנים. הפן האחד מתאר את עולם התפילה כמקום שבו האדם, הנמצא במצב של חיסרון, "מכניס" את הבורא אל תוך חייו כדי שיצליח לחיות ולהתקיים. אנו קטנים וחלשים מכדי להתקיים בכוחות עצמנו. התפילה היא, איפוא, ההזדמנות להרים עינינו לשמים ולבקש גשם – השפעה עליונה.
_x000D_
_x000D_
בפן השני מתוארת התפילה כהזדמנות פז להתקרב לה`. זוהי פינה קטנה בעולם שבה יכול האדם למצוא את התענוג האמיתי: קירבה אל הטוב האמיתי.
_x000D_
איזה פן מביניהם חשוב יותר?
_x000D_
_x000D_
התשובה מדהימה. כל הבעיות העומדות בדרכנו אינן אלא כלים להתקרב אל ה`. כל ניסיון, כל כאב וכל רגע של יסורים, החל בסבלו של אדם הראשון בפוקחו את עיניו לראשונה, וכלה בכאב וביסורים, ביתמות ובשכול המלווים את תקופת עקבתא דמשיחא. כל אלו קיימים אך ורק כדי שיוכל האדם להתקרב אל בוראו.
_x000D_
_x000D_
עבודתנו הרוחנית היא להפנים עיקרון זה בכל הזמנים. בתקופות שבהן מתנהלים חיינו על מי מנוחות, אנו נוטים, לעיתים, לראות את התפילה כמטלה, כחלק משיגרת היום-יום, אך כאשר מצב העניינים הוא בכי רע, אנו רצים בדבקות אל הסידור ומבקשים לפתור בעזרתו את כל הבעיות.
_x000D_
למעשה, כל מאורעות החיים, בלי יוצא דופן, משמשים כבסיס לתפילה. בקטעים שבהם הדרך סלולה וחלקה, ה` מנסה אותנו אם נכיר כי הדבר אינו מובן מאליו, ואנו נתונים לחלוטין בידי ה` יתברך. בזמנים שבהם הדרך רצופה טרשים וסלעים – עומדת בפנינו הזדמנות להתחזק בתפילה ולהשיג דרגה גבוהה יותר של קרבת אלוקים.
_x000D_