אם נעבור ברחובה של עיר, נעצור באקראי אדם ונשאל אותו: "מתי הזדמן לך לאחרונה ניסיון כלשהו?" בוודאי יקמט הנשאל את מצחו, יהרהר וישיב: "לא זוכר. אולי כן. לפני כארבעה חודשים היה לי ניסיון קשה".

יש להניח שהאיש ענה בכנות. הוא לא חש בניסיונות העוברים עליו. אך האם ייתכן כי במשך ארבעה חודשים תמימים חי לו אדם זה בלי שניסהו ה`?

צא ובדוק כל אחד ממיליוני הברואים המצויים בעולם החי, ותמצא שלכולם יש מסלול חיים קבוע. הנך יכול להיות משוכנע שהבהמה שנהגה אתמול ושלשום בצורה מסוימת, תנהג כך גם מחר ומחרתיים באותן נסיבות. לעומת זאת, אצל האדם לעולם אינך יכול לצפות מראש כיצד ינהג. תמיד יש ביכולתו להפתיע. פעמים רבות בימי חייו ניצב האדם על פרשת דרכים, כשבידו הבחירה לאן לפנות. רצונו של האדם והחלטותיו אינם תוצאה הכרחית של סיבות חיצוניות.

בחינה זו של האדם מגלה את ייחודו, ומסוגלת לנתב את חייו. האומנם יעפיל לפסגות או שמא יצנח לתהומות? כמובן, הוא יכול גם לא להפעיל כלל את יכולת בחירתו, ואז תהיה תגובתו מוכתבת על ידי הטבע ותכונותיו, בדומה לכל בעל חיים!

הטבע כפוף לחוק סיבה ומסובב (סיבה – תוצאה). חוק זה עומד ביסודו של המדע, האומר כי כל תופעה נובעת מסיבות שקדמו לה. מצד שני, הסיבות גורמות את התופעות הנובעות מהן. תפקידו של המדע לגלות את הסיבות הקודמות לכל תופעה. כאשר הן מתגלות, אנו קובעים חוק טבע האומר שסיבות אלו מביאות לתופעה מסוימת.

כוחות הטבע נבראו לפי חוקי סיבה ומסובב. לעומת זאת, נשמת האדם הרוחנית חורגת מסיבתיות, ואינה משועבדת לחוקי טבע.

למרות שיש באדם כוחות נפש המשפיעים על הבחירה לשני כיווניה, למעשה, הבחירה נעשית אך ורק על ידי הנשמה הרוחנית, שאינה מושפעת מאילוצים הנובעים מחוץ לה. ככל שהאדם רוחני יותר, הנשמה הרוחנית שולטת יותר על גופו. לעומת זאת, כאשר האדם חומרני יותר, נשמתו מושפעת מתכונות גופו הגשמי. הוא בודק כל אירוע באמת מידה של חומר וטבע, ואינו מסוגל להבין שהבחירה חורגת מהחוקיות של סיבה ומסובב. כך הוא מתרחק מהשגה ומהבנה של מושגי הנשמה הרוחנית המושרשת באדם, עד שהוא בוחן את האדם כחלק מתורת המדע ובהתאם לחוקי הטבע בלבד.

יש המחזיקים בתיאוריה, שלפיה כאשר אדם עושה מעשה שלילי, לא ניתן להטיל עליו אשמה, מכיוון שהוא עשה זאת מכורח ההשפעה של כוחות נפשו, שכפו עליו לבחור ברע. אך כשם שהכישלון אינו נזקף לרעתו, כך גם אין לזקוף לזכות אדם זה את הצלחתו, מכיוון שלפי תיאוריה זו הצלחתו נובעת מכוחות טבעיים המושרשים בתוכו. אין אפשרות להפריד בין הדבקים. קיימות שתי דרכים כוללניות בלבד: או שהכול מתייחס לבחירה החופשית, או שהכול מתייחס לאילוצים שאינם נמצאים בשליטת האדם, וממילא לא מגיע לו כל שכר על מעשיו הטובים.

למעשה, מפחיד לחשוב על עצמנו כעל מכונה טבעית, כלומר, שכל מעשינו מוכתבים על ידי תכונות שירשנו מהורינו או שחונכנו להן על ידי הסביבה. תחושתנו הסובייקטיבית הפנימית מכחישה זאת.