כנגד שלושה עקרונות-יסוד של האמונה תיקנו אנשי כנסת הגדולה את נוסח שלוש התפילות בשבת (מלבד תפילת מוסף שנתקנה כנגד קרבן המוסף).
_x000D_
תפילת ערבית של שבת תוקנה בנוסח: "אתה קדשת את יום השביעי לשמך, תכלית מעשה שמים וארץ". קיימת כאן הדגשת העיקר הגדול של האמונה, כי עולמנו לא נוצר חלילה מאליו. יש בורא ומנהיג לבירה, והוא זה שהנחיל לנו את יום מנוחתו.
_x000D_
בתפילת שחרית של שבת נאמר: "ישמח משה במתנת חלקו… ושני לוחות אבנים הוריד בידו". זוהי תזכורת לשבת שבה ניתנה התורה. השבת היא זכר למעמד הר סיני הנשגב שהוא הבסיס הרוחני של עם ישראל.
_x000D_
תפילת מנחה קובעת: "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". זהו מבט לשבת הגדולה שלעתיד לבוא, שבו תוכר אחדותו של הקב"ה בתבל, וכן אחדותו של עם ישראל.
_x000D_
הזיכרון הראשון שלשמו ניתנה השבת הוא בריאת העולם. היהודי השובת ממלאכה בשבת, מכריז על אמונתו בבורא. הוא מודיע כי הוא, הנברא, מוכן לציית לדבר בוראו. אם בכל ימי המעשה עלול אדם לטעות לרגע שהוא הפועל והיוצר, באה השבת ומזכירה לו שאין הוא היוצר.
_x000D_
השבת מהווה גם זכר ליציאת מצרים, כמודגש בתורה בדברות האחרונות: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה` אלוקיך משם, על כן צוך ה` אלוקיך לעשות את יום השבת" (דברים ה`, ט"ו).
_x000D_
יציאת מצרים המחישה לעין כול את השגחתו של הבורא על עולמו ואת יכולתו הבלתי מוגבלת. נמצא, שהשבת מזכירה לנו את יציאת מצרים ואת האמיתות הנלמדות ממנה לדורות.
_x000D_
אמנם מהיום שבו יצאנו ממצרים נעשינו בני חורין, אולם השבת מלמדת אותנו מהי מהותה של חירות זו. היציאה מתחת יד פרעה היתה רק השלב הראשון בדרך הגאולה. לשלב זה היה המשך ישיר של קבלת עול תורה. מטרת ההוצאה ממצרים היתה התקרבות לעבודת האלוקים. ההימנעות ממלאכת מחשבת חומרית בשבת מגביהה את היהודי לעולמות הרוח, שבהם הוא מתקשר לבוראו, כבעבר, במעמד הר סיני.
_x000D_
תפיסת החירות כשחרור מההשתעבדות לכבלי החומר מובילה במישרין להבנת המשמעות השלישית בשבת, שהיא הכמיהה ליום שכולו שבת באחרית הימים.
_x000D_
השבת חושפת את הרוח שבקרבנו והופכת אותה למנחת דרכו של היהודי בחיים. אם בכל ימות השבוע רודה האדם בכל היקום, מנסה לכובשו ולנצלו לצרכיו, באה השבת ומזכירה לאדם שעליו לכבוש את כוחותיו כדי להתקרב אל הקדושה.
_x000D_
חז"ל כינו את השבת בכינוי "מעין עולם הבא", ובעקבות כך עולה המסקנה שהשבת היא מעבר להשגת אנוש.
_x000D_
על העולם הבא העידו חז"ל (ברכות ל"ד, ב`) שהוא נעלה מהבינה האנושית. אפילו הנביאים שקיבלו חזון אלוקי, לא השיגוהו עד תכליתו. על העולם הבא נאמר: "עין לא ראתה, אלוקים זולתך" (ישעיהו ס"ה, ג`). האדם, אף בעל ההשגות הגבוהות ביותר, אינו מסוגל להכיל בשכלו את מהותו. ומאחר שהשבת היא מעין העולם הבא, משמע שגם לגביה קיימת התייחסות דומה.
_x000D_
עם זאת, ככל שכלי הקיבול של האדם יהיו גדולים ואיכותיים יותר, הם אכן יזכו להכיל בתוכם יותר ויותר מקדושתה האינסופית של השבת.
_x000D_
השבת נמשלה למן שירד לישראל במדבר. למן היתה סגולה ייחודית שכל אחד היה מסוגל לטעום בו טעם כפי רצונו האישי. היה מי שהסתפק בטעם פת קיבר, אך היו אנשים שיכלו לחוש במן טעם מעדני מלכים.
_x000D_
העולם הבא הוא מקור האושר והתענוג הגדול ביותר. אושר נפלא זה קשה להבינו בכלים גשמיים. זיו השכינה ומציאות השכינה הינן מציאויות שאין אדם בעולם אשר זכה לראותן בעיניו.
_x000D_
בשבת יש "מעין" העולם הבא. בשבת על האדם להשתדל לראות את זיו השכינה ולהתבונן במעשי בראשית, באופן שיביאו את האדם לאושר ולהערצת הבריאה. כאשר מתבוננים במעשי הבורא ובנפלאותיו, ניתן לחוש את "בחינת" העולם הבא הטמונה בו.

_x000D_