התשובה היא, שדווקא מפאת חשיבות הקשר הגופני, אוסרת התורה קשר זה מדי פעם. הקשר הגופני מועיל ליצירת אחדות ולהעמקת האהבה, רק כאשר הוא נעשה: "ברצון שניהם ובשמחתם" (לשון הרמב"ם בהלכות דעות, פרק ה`). גם המהר"ל מפראג מדגיש זאת: "אם אינה נהנית בדבר, אינה נדבקת עמו" (כתבי מהר"ל, גבורות ה`, מ"ג). התורה מעוניינת שהחיבור בין הבעל לאשה ייעשה מתוך רצון עז ובשמחה גדולה (גם הילדים הנולדים מחיבור זה, יהיו ילדים שלמים ואהובים, חכמים ונבונים, כפי שנכתב רבות בספרים הקדושים). מתוך הכרת גוף האדם, וכוחות הנפש שבאדם, מאירה לנו התורה את הדרך שבאמצעותה יגיעו בני הזוג למימוש הפוטנציאל הרוחני והנפשי הגבוה הקיים בקשר הגופני.
השגת האחדות ואימוץ הקשר הנפשי המתלווה אליה, מכוח הנתינה הם באים. כוח הנתינה נובע משלימות ולא ממחסור! ליבו של האוהב שלם ושמח, וחפץ הוא להתרחב ולהגיע אל זולתו, כמו נהר זורם אשר מימיו המפכים בעוז עולים על גדותיהם.
התורה אוסרת את המגע הגופני בין הבעל לאשתו, כאשר לב שניהם אינו שלם, שמח וחפץ במגע זה. ממגע בלתי שלם זה לא תבוא התפעלות הנפש, וממילא לא תיווצר אחדות נפשית. המגע הפיסי מתנתק בתקופה זו מתכליתו הרוחנית והנפשית, וניתוק זה מוריד את האיכות כולה.
חפץ הלב במגע הגופני תלוי בשני גורמים: הראשון, נסיבות חיצוניות, לדוגמה, הקשר הרגשי שבינו לבינה. השני, בנסיבות פנימיות של כל אחד מבני הזוג, לדוגמה, במצבו הגופני, הרגשי והרוחני האישי של כל אחד מהם. ננסח זאת כך: כל אחד מבני הזוג מעוניין ושמח בקשר הגופני, כאשר הקשר הרגשי בינו לבינה הוא טוב ונעים, וכאשר גופו, רגשותיו הפנימיים ומצבו הרוחני שלמים ומסוגלים להתאחד.
מתי מתרחשת התאמה זו?
באופן טבעי האשה חיה במחזוריות – היא משתנה רגשית, פיסית ורוחנית. חיבור בין איש לאשה ללא התחשבות במצבה של האשה וללא התחשבות בקשר הרגשי שבין הבעל לאשה, לא זו בלבד שאינו משיג את מטרתו (יצירת אחדות שלמה, קרי אהבה), אלא הוא גם גורם נזקים – נזק לבריאות הגוף, נזק לקשר הרגשי (רגשי שנאה ודחייה), וכל שכן נזק במובן הרוחני, שמשמעותו חורבן הבית. נגרם גם נזק לילדים הנולדים כתוצאה מחיבור שאוסרת התורה. מן הראוי לציין, שקיימים גם מקרים שמצב הבעל הוא האוסר את החיבור, לדוגמה, בשעה שהוא שתוי. על ההתאחדות להיעשות מתוך עירנות מלאה ולא מתוך ערפול חושים.
שמירה על טהרת המשפחה היא מקור הרצון והשמחה של בני הזוג, מקור ה"דבק" המאחד את בני הזוג ליחידה אחת. הטהרה היא האמצעי ההופך את הקשר הפיסי לפעולה בעלת תוכן, קדושה ואהבת אמת.