_x000D_

מי הוא קורח, האיש שהרים את נס המרד במשה? במסורתנו מקובל שקורח היה אחד מגדולי דורו וממכובדיו. צדיק גם לפי הקריטריונים של התורה המבקרת קשות את מעשהו האחרון. קורח היה משוכנע בכל לבו כי בפועלו הוא משרת את עמו. לדעתו, הוא לחם למען השוויון, הצדק והיושר, בהטיחו בפני ההנהגה, "שהתרחקה מן העם", את סיסמת השוויון: "כל העדה כולם קדושים", ואם כן, "מדוע תתנשאו?"

קורח ועדתו לא פקפקו בנכונות דרכם. כה בטוחים היו, עד שהסכימו בלא היסוס להתייצב למבחן שאמור היה להוכיח, כי משה ואהרן לא בחרו את עצמם להנהגה, וסמכותם מאת האלוקים באה להם.

היה זה מבחן של חיים ומוות. מי שלא יזכה בו – ימות, יישרף באש הקטורת של מחתתו שלו. הם ידעו עובדה זו היטב. בכל זאת, התייצבו כולם בשעה היעודה בפתח אוהל מועד כשבידיהם המחתות. אין זאת אלא שכל אחד האמין בכל לבו, שאלוקים אתו.

הסוף ידוע.

את קורח ואת משפחתו בלעה האדמה. והאחרים: "ואש יצאה… ותאכל את החמישים ומאתיים איש מקריבי הקטורת" (במדבר ט"ז, ל"ה) . כולם נשרפו.

המעיין במדרשי הפרשה ייווכח, שאין מדובר בכנופיה השוכנת מחוץ לחוק ומתנגשת בו, אלא בטובי בניו של העם. אנשים, שהיתה להם מטרה. הם האמינו בה ועמדו במבחנה עד סופם המר.

אולם בדומה למרגלים, גם מניע התקוממותו של קורח היה חיידק זעיר וממית ששכן בעמקי לבו. מידה רעה שגרמה את טעותו הנוראה ועלתה לו בחייו. כן "זכה", ששמו נותר בזיכרון העם לדראון עולם כמחרחר ריב, אבי המחלוקת לסוגיה.

מה קרה לו? איזו חולשה אנושית דרדרה אותו אל התהום?

הבדיקה תוביל אותנו לתוצאות מאלפות. נמצא, שתחילת הלהט המהפכני שלו היתה הקנאה. קנאה פשוטה, שנקודה זעירה ממנה היתה טמונה בלבו של אדם חשוב ומכובד זה. הוא לא היה מודע לה, היא לא הפריעה לו לשגרת חייו, עד הרגע שבו נתמנה אליצפן בן עוזיאל לנשיא שבט לוי (בשם ה', כמובא ברש"י בשם המדרש) .

אז נכנסה הקנאה לפעולה. התעוררה לחיים והחלה להכתיב את מהלך מחשבותיו ואת מעשיו. הקנאה גזלה את מנוחת האיש, חיבלה בחופש מחשבתו ופעולתו. הוא חש כי נעשה לו עוול, כי קופח.

המשרה שלדעתו נלקחה ממנו שלא בצדק, עוררה את קנאתו. זו הובילה אותו אל הנרגנות, וממנה גלש אל הביקורת השלילית ואל ההסתה.

אנו רואים בבירור, כיצד בשלב כלשהו מתגבשות הנרגנות וההסתה לאידיאולוגיה, והשיטה נוצרת. הדוגלים בה מתחילים להאמין בכוונותיהם הטהורות.

ולאוזני משה מגיעים קולות המתמרדים, הנקהלים עליו.

והכול בגלל מינוי "קטן". מינוי שלפני זמן מה לא מצא חן בעיני האיש, המנהיג עתה את ההתקוממות.

זהו המסר שפרשה זו מנסה להעביר לנו. להזהיר אותנו מפני כוחה ההרסני של מידת הקנאה. את קורח היא הובילה אל אובדנו. נאמר עליה, שהיא מוציאה את האדם מן העולם. היא מסמאת את עיני הנשלט על ידה וחותמת את גזר דינו הרע.

מאז ועד היום.