שאיפתה העמוקה של אשה היא לבנות יצירה חדשה בעצמה, בגופה. שאיפה זו, הטבועה במהותה של האשה, היא אשר הצילה את כלל ישראל בתקופות הקשות ביותר, והיא קירבה את הגאולה.
במהלך שעבוד מצרים, זממו המצרים למנוע את המשכיות האומה היהודית. לכן, הם העבידו את הגברים בעבודת פרך במשך שעות ארוכות ואלצו אותם לישון בשדות, בתואנה, שכך יוכלו להשכים קום. הם הצליחו אמנם לשבור את רוח הגברים. אולם, הנשים, לא נשברו ולא וויתרו! הן היו נחושות בדעתן להמשיך ולבנות את כלל ישראל!
כאשר עתיד עם ישראל היה נראה קודר וחסר סיכוי, נטלו נשות ישראל יוזמה בתנאים לא תנאים, והביאו לעולם דור חדש, את דור הגאולה. הגמרא אומרת: "בשכר נשים צדקניות, שהיו באותו דור, נגאלו בני ישראל ממצרים".
פסגת הגאולה היתה בניית המשכן – אשר סימל את איחוד ה' וכלל ישראל. יציאת מצרים קשרה אותנו אל הקב"ה בקשר של אהבה. היציאה ממצרים נמשלה לאירוסין שלנו עם הקב"ה, מעמד הר סיני – לחתונה, ובניית המשכן – לבניית הבית.
הבית, שבו התאחדה השכינה עם כלל ישראל, נוצר מצימאונן ומסירותן של הנשים לשמור על נצחיות הבית היהודי. כמה נפלא הוא כי מתשוקתן הבלתי מתפשרת לילדים, תשוקת הנשים לבנין, במובן העמוק ביותר של המילה, צמח בנין אשר בתוכו שכן קודש הקודשים!
בכל דור ודור הנחתה הבינה היתירה את הנשים כיצד לסוכך ולהגן על משפחותיהן. עתה, בדורנו, כאשר סכנות עצומות מאיימות על הבית היהודי, צריכות הנשים לשוב ולהשתמש בכוחן המיוחד, להיענות לאתגר ולצאת למאבק על הגנת בתיהן.
עליהן למלא את התפקיד הגורלי שלהן ובכך להחיש את בוא הגאולה. עליהן לשוב ולומר לבעליהן: "אל תצטערו כי לא כל חיינו נהיה עבדים לתרבות שפלה זו, יש לנו הבטחה מאת ה' שהגאולה בוא תבוא במהרה".