בניגוד לעמים שהתרבו במרוצת השנים ומספר אנשיהם גדל, נותר העם היהודי קטן תמיד. מבחינה כמותית הוא לא גדל כמעט, כאלו הכריז באוזני שאר העמים: לא הכמות קובעת אלא האיכות. לפי אומדן, היו בימי בית שני כארבעה עד ארבעה מיליון וחצי יהודים. בימי גירוש היהודים מספרד, בסוף המאה החמש עשרה, ירד מספרם למיליון וחצי בלבד. ההשערה היא,שכזה היה מספרם גם במאות השש עשרה והשבע עשרה. עד לראשית המאה התשע עשרה היה קצב הגידול של אוכלוסיית היהודים בעולם איטי ביותר.
הדברים היו ידועים וצפויים מראש. האל גילה לעם ישראל את אשר יקרה להם: מפאת חטאי העם, במקום שיתרבה, ויהיה מספר בניו כמספר כוכבי השמים לרוב – הוא ימנה מעט.
"ונשארתם במתי מעט, תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב"
(דברים כ"ח, ס"ב)
ובכל זאת למרות היותו עם קטן יחסית, למרות היותו מיעוט מבוטל במשפחת העמים, הריהו עם נצחי, וכדברי הנביא ישעיהו:
"כה אמר ה' כאשר יימצא התירוש באשכול, ואמר אל תשחיתהו,
כי ברכה בו, כן אעשה למען עבדי, לבלתי השחית הכל".
(ישעיה ס"ה, ח')
היהודים משולים לפרי הגפן, הם כתירוש המביא ברכה ונשמר לאורך ימים. היין – ככל שהוא עתיק יותר, הוא משובח יותר. ודברים משובחים הם לרוב נדירים.