בעת היציאה למלחמה, מצווה למנות "כהן משוח מלחמה" אשר תפקידו להחזיר לבתיהם אנשים שהתורה אינה מעוניינת שישתתפו במלחמה.
מי הם האנשים שהתורה אינה מעוניינת בהשתתפותם? קבוצה זו כוללת את כל מי שאירש אישה ועדיין לא נשא אותה לאשה. מי שנטע כרם וטרם חיללו, ומי שבנה בית חדש ולא חנכו. גם מי שנשא אשה, והוא בשנה הראשונה לנישואיו, חוזר ממערכות המלחמה. לרשימת המוחזרים לבתיהם מ"חוסר התאמה", מתווספים גם מי שירא מהעבירות שבידו: "האיש הירא ורך הלבב" (דברים כ', ח').
שחרור מספר רב של אנשים משירותם בצבא ממעט את כמות היוצאים לקרב, אך האיכות היא הקובעת. יוצאי הצבא העומדים על הרמה הרוחנית הנדרשת מהם, גם אם מספרם מועט, סופם לנצח. כדברי יהונתן בן שאול: "כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט" (שמואל-א' י"ד, ו').
דוגמה לכך היא המאורע שאירע בימי השופטים. כאשר נערך השופט גדעון למלחמה מול מדין, נאמר לו בנבואה: "רב העם אשר איתך מתתי את מדין בידם, פן יתפאר עלי ישראל לאמור ידי הושיעה לי" (שופטים ז', ב').
בניגוד לחישובי בשר ודם, הריבוי הכמותי עלול במקרה זה להזיק. כאשר יצאו אלפים לקרב, יתכן שמישהו ישלה את עצמו כי כח זרועו הוא אשר עמד לו. את זאת ביקש הקב"ה למנוע.
התורה מצווה על כללי זהירות באיסורים ובענייני קדושה בשעת המלחמה: "כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע" (דברים כ"ג, י'). בזמן מלחמה הזהירות צריכה להיות כפולה ומכופלת, לפי: "שהשטן מקטרג בשעת הסכנה".
הסיבה שהתורה מזהירה על שמירת המצוות ועל גדרי הקדושה במחנה, מוסברת בתורה: "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך, להצילך ולתת אויביך לפניך, והיה מחנך קדוש, ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך" (דברים כ"ג, ט"ו).
הקב"ה נותן לאדם כח לעשות חיל. הדברים ניכרים בצורה בולטת ביותר במלחמה. כלי הנשק, ההכנות הצבאיות והחיל הכבד הם חיוניים בעת כזאת, אולם כל אלו אין בכוחם להנחיל את הניצחון אלמלא עזרת הקב"ה.
כיון שרק עזרת ה' היא העומדת לישראל, ברור, שכל המאמצים צריכים להיות מכוונים לכך, שהשראת שכינה קדושה זו תמשיך לשרות ולהתעצם בקרב המחנה. אסור להרשות שיתגלו מעשים לא רצויים או תופעות שליליות העלולים להרחיק את השכינה ממחנה ישראל.