ה"צדק" הוא מטבע עובר לסוחר. רגילים להשתמש בו בהרבה הזדמנויות, פעמים רבות גם… שלא בצדק. לעתים, בשם הצדק והיושר אנשים מוכנים לעשות מעשים המנוגדים בתכלית לצדק הבסיסי. השלילה שבפעולות שליליות כפולה פי כמה, אם הן מעוטרות בעטרת הצדק.
פלוני שואף להגיע למשרה רמה, משום שתאוות הכבוד שבו אינה יודעת שובעה. אם ננסה לשאול את פיו, הוא יוכיח באין ספור טעמים שלא אל הממון ולא אל השררה נשואות עיניו. רק השלטת הצדק והאמת היא מגמתו.
כולנו מכירים משטרים שחרטו על דגלם עקרונות צודקים כאחוות עמים, צדק ושוויון חברתי, והכול גם יודעים אילו זוועות הם חוללו בשם הצדק שרוממותו בפיהם.
השימוש הנפוץ בשם הצדק מלמדנו, שאצל כל בן תרבות הצדק נחשב כערך עליון. יוצר האדם ברא אותנו במתכונת כזאת, שיישמר תמיד מקום של כבוד לצדק בתודעתנו. לפיכך, רב כל כך השימוש בערכי הצדק, עד שכאמור, לא אחת נעשה בו שימוש בהקשר לאי צדק מוחלט.
בורא העולם שטבע בקרבנו את הגרעין הפנימי הטהור המשווע לצדק, העניק לנו את התורה, ובה הוא קורא לנו: "צדק צדק תרדוף" (דברים ט"ז, כ'). הוא קורא לנו לעשות ככל שביכולתנו כדי לפתח את גרעין הצדק המצוי במעמקי הלב. עם זאת, מכיוון שלא כל הנראה כצדק – אכן צדק הוא, נקראים אנו לבדוק היטב את הנושא לבל ניכשל בזיופים.
התורה קוראת לאדם לרדוף בעקביות אחר הצדק, משום שאם לא יושקע מאמץ כדי לקנותו, הוא לא יושג. זהו פשר הציווי: "צדק צדק תרדוף".
אולם עדיין עולה בליבנו תמיהה רבתי: אם רגישים אנו כל כך לערכי הצדק והיושר, כיצד ייתכן שאנשים יזייפו אותם, ואנו לא נבחין בכך? אמנם ניתן לחקות מוצרים מסויימים, גם ערכים מסויימים ניתנים לחיקוי, אולם יחידה היא מידת האמת שאינה ניתנת לזיוף, שהרי כל זיוף שוב אינו אמת. אם כן, כיצד בכל זאת יש המשתמשים באמת ובצדק בצורות בלתי הוגנות?
דומה, שהתשובה העיקרית לשאלה זו היא, שכל תיאוריות השקר וכל דרכי המרמה, יש בהן קורטוב של אמת, והוא הגורם לנו לטעות. שקר מוחלט הוא דבר המופרך מצד עצמו, והוא חסר כל סיכוי להתקבל. הבעיה מתחילה כאשר מעורב בשקר קורטוב של אמת, המעמידו על רגליו ומעניק לו את כח הקיום. "חצי אמת גרועה מן השקר", באשר מחצית האמת מסמאת את העינים וגורמת לחשוב שהנה אמת לפנינו.
מלבד הזהירות מפני תערובת של שקר, מלמדנו צו התורה: "צדק צדק תרדוף", קו עקרוני נוסף.
יש הסבורים שאם המטרה העומדת מול עיניהם הינה צודקת והוגנת, יש לשאוף להגיע אליה בכל מחיר. לדידם של אנשים מסויימים, אם כוונת האדם טובה, והיעד שהוא מנסה לחתור אליו רצוי, אין לתת את הדעת לאי אלו צעדים לא הוגנים שייעשו בדרך. אחרים מרחיקים לכת וטוענים שכך ראוי לנהוג מלכתחילה. יהיו האמצעים אשר יהיו, ובלבד שתושג המטרה הנכספת.
דעת התורה מתנגדת לכך בצורה נחרצת. בשום פנים אין המטרה מקדשת את האמצעים. גם כאשר המטרה מקודשת ביותר, יש לברור אך ורק באמצעים ראויים כדי להשיגה.