דווקא בין החולות הנודדים של מדבר סיני ניתנה התורה. דווקא בתוך עראיות החיים יש לה סיכוי רב יותר להיקלט. רק כך היא עשויה להפוך למולדתו של עם ישראל.
נוודים חשופים במדבר, נרדפים על ידי זכרונות עבר עגום של שנות עבדות, ובלבם תקוות מעורפלות על בית ומולדת – בעתיד. ובינתיים, לא כלום. אוכלים לחם משמים, שוברים צמא במי סלעים, ועסוקים… במסעות. מסעות מפרכים, שהיו לנדודים אין סופיים במשך ארבעים שנה.
בתוך כל אותה ארעיות מופיעים בחייהם החוק, המשפט, הדת, התורה. זו היא השעה המתאימה ביותר לדברים אלו.
עמים אדירי כח ירדו מן העולם, לאחר שנעקרו מעל אדמתם. הם איבדו את זהותם הלאומית, לאחר שהושכחה שפתם. התבוללותם בעמים אחרים היתה תמיד רק שאלה של זמן.
וכאן, במדבר, מתכננים להפיח חיים בעם, לזכות אותו בלב מדבר שומם – במעמד הר סיני.
דווקא בארעיות המדבר גלומה הזדמנות יוצאת מן הכלל, חד פעמית! היא מעניקה סיכוי לקליטה מושלמת של בשורת התורה. הראש נקי מהבלי החומר, והעין אינה שותה בצמא נופי מולדת ירוקים, כך שהקליטה הרוחנית לא תשתבש.
כך הופך חוסר המולדת הממשית והמוחשית, את התורה עצמה – למולדת. למולדת מעצבת ומגבשת, מולדת היוצרת עם.
מולדת זו היא "מולדת מיטלטלת".
ואמנם, טלטלו אותה נוודי בני ישראל אל ארץ כנען, כדי לעצב בעזרתה מולדת ארצית מיוחדת במינה. לאחר שנים שבה טולטלה מולדת התורה אל מחוץ למולדת הגשמית, הארצית, היא המשיכה להפרות, להחיות, לעצב ולשמר זהות לאומית.
דווקא ארעיות המדבר יכלה להצמיח "מולדת" שתעניק לעם את הנצח. מולדת אשר עקפה את חוקי ההיסטוריה ולעגה להם. מולדת הצפה פעם אחר פעם מעל משברי התקופות ואיפשרה את המשך הקיום היהודי, גם במרחביו העצומים והקודרים של מדבר העמים.
"מולדת יש רק אחת!" – התורה. רק היא מאפשרת חיים לעם הזה, גם אם תנאי השטח מתייצבים נגדו. יש לו קיום, הוא ישרוד, כל עוד הוא נטוע במולדתו הרוחנית.