שנים עשר נשיאי השבטים הקריבו, איש איש ביומו, קרבנות לחנוכת המזבח. הנשיאים הביאו שנים עשר סדרות שוות של קרבנות. עם זאת, התורה מפרטת בהרחבה את קרבנותיו של כל אחד מהנשיאים. התורה פרטה את הקרבנות למרות שיש בכך חזרה מדוייקת על מה שכבר תואר קודם לכן?
כדי להבין את הדברים נסביר תחילה את תפקידו הייחודי של האדם בעולמו של הבורא.
כמעט אצל כל אדם קיימת תכונה בולטת – הרצון להיות שונה מזולתו. לשום אדם לא נוח להראות כחיקוי של רעהו.
בין כל מיליארדי הברואים בתבל, אין שנים שיהיו דומים זה לזה בצורתם החיצונית. גם שוני חיצוני זה מעיד על שוני עמוק יותר המצוי בפנימיותם.
על הבורא נאמר: "אחד, ואין יחיד כייחודו, נעלם וגם אין סוף לאחדותו". האדם "נברא בצלם אלוקים". מסיבה זו מצויות בו תכונות אלוקיות מסויימות.
קדמונים הדגישו שלמילה "אדם" אין נטיה של רבים בלשון הקודש. אי אפשר לומר: "אדמים". כל אדם הינו בריה ייחודית בפני עצמה.
לכל אדם כישורים משלו, ובהתאם לכך גם תפקידים מיוחדים משלו. על כל אדם לתרום את תרומתו לקידום הבריאה אל תכליתה הסופית, שהיא ההכרה במלכות ה' בתבל. בכל מצוה שאדם מקיים ובכל הימנעות מעבירה, מעיד האדם כי הקב"ה שליט בעולם.
מיום בריאת העולם ועד סוף כל הדורות מתנגנת בחלל עולמנו מנגינה נפלאה שצליליה מהדהדים בכל היקום. האדם, אשר אזנים כרויות לו, ישמע ויבין כי פשר המנגינה הוא כבוד מלכות שמים. "השמים מספרים כבוד א-ל" (תהלים יט, ב). אך לא רק הם, אלא: "כבודו מלא עולם". אלפי ורבבות כלים שותפים לנגינת יצירה נפלאה זו. כל כלי תורם את תרומתו לביצוע ההרמוני של סימפוניה זו. כל אחד מבני האדם הוא מיתר בנבל רב מיתרים, המנגן את שירת כבוד הבורא. תפקידו להפיק מעצמו את מיטב כישוריו ויכולתו, כדי שתוכל מנגינה זו להמשיך להתנגן ביתר שאת. "למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלוקי לעולם אודך" (תהלים ל, יג).
זאת ועוד, אנו יודעים שחובות הלבבות וחובות האיברים שלובים אלו באלו. לפיכך יתכן, ששני אנשים יקיימו אותה מצוה בצורה שווה, ואף על פי כן, בהערכה של מעלה, יהיו מעשיהם שונים לחלוטין אלו מאלו.
עתה נשוב לנקודת ההתחלה ונסביר מדוע פירטה התורה את הקרבנות הזהים של שנים עשר נשיאי ישראל. לכל נשיא היתה סיבה משלו, מפני מה בחר להביא דוקא קרבנות אלו. נחשון, נשיא שבט יהודה – שבט המלוכה, הביא את סדרת קרבנותיו, באשר מצא בכל אחד מהם רמז למאורע שאירע או שיקרה לשבטו. בה בעת, התנדב נתנאל, נשיא שבט יששכר, שהצטיין בלימוד התורה, להביא אותם קרבנות מתוך חישוב שכל פריט בהם מסמל את ידיעת התורה. כך פעל נשיא כל שבט ושבט. הרי לך שנים עשר קרבנות שווים לחלוטין, אך עם זאת שונים זה מזה בגלל הכוונה השונה המתלווה להם, הכוונה שביטאה את פנימיותו של מקיים המצוה.