סעודת פורים
_x000D_
מרדכי היהודי ציווה את כל היהודים: לעשות את  ימי הפורים "ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" (אסתר ט, כב).
_x000D_
מעלה גדולה יש לסעודת פורים, וגדולה השמחה ששמחים בסעודה זו. שמחה זו מעידה שתוקן החטא שחטאו בימי המן, שנהנו מסעודת אחשוורוש הרשע.
_x000D_
כיוון שנס פורים היה ביין, שושתי הוצאה להורג בעקבות משתה היין ואסתר הוכתרה במקומה, וכן מפלת המן הייתה במשתה היין שעשתה אסתר – חייבו חכמים להשתכר ביין. כך הם אמרו: "חייב אדם לבסומי בפוריא [להשתכר בפורים] עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" [כלומר עד שייאבד את דעתו].   
_x000D_
אומנם בכל מועדי ישראל מצווים אנו לשמוח ולהיטיב את ליבנו, אולם יותר מכל המועדים מצטיין יום הפורים בריבוי השמחה. לא זו בלבד שכבר מראש חודש אדר אנו מרבים בשמחה, אלא שגם איכותה של שמחת פורים בולטת בייחודה.
_x000D_
מדוע דווקא בפורים יש להרבות בשמחה? ומעבר לכך, מהי משמעותה של שמחה המגיעה לממדים של איבוד אבחנה בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'?
_x000D_
התשובה לשאלות אלו מחייבת הקדשת מחשבה והתבוננות בגורמים שהובילו למאורעות באותה עת.
_x000D_
באותם ימים לא היה אדם כהמן שידע להוציא דיבה ולקטרג. כששטח את תוכניתו השטנית לפני אחשוורוש, שידוע היה גם הוא בשנאתו לעם ישראל, לא מיהר אחשוורוש לקבל את תכנית ההשמדה. הוא חשש שסופו יהיה כסופם של שונאי ישראל שקדמו לו, שמבוקשם לא עלה בידם וגמולם הושב להם בראשם. אלא שהמן, ברוב תחכום, העזה ומרמה, הסביר שהפעם אין לחשוש מכך.
_x000D_
המן טען: "יֶשְׁנוֹ עם אחד" (אסתר ג, ח). חכמינו מסבירים את הנרמז בדבריו: העם ישן! נפלה עליו תרדמה רוחנית. בעקבות כך, ידע המן שנפתח פתח להתנכל להם. חוסנו של עם ישראל טמון בשמירה קפדנית על קשריו עם הבורא באמצעות קיום התורה ומצוותיה. מאחר שקשר זה היה נראה רופף, כמעט ניתנה רשות למשחית לפגוע בהם.
_x000D_
המן טעה בהערכתו. תרדמתו של העם לא הייתה אלא על פני השטח, אולם בעומקם של הדברים הייתה התמונה שונה לחלוטין.
_x000D_
בסתר הלב קשור היהודי לאלוקיו בלי יכולת להיפרד ממנו. בסופו של דבר, קשר פנימי זה גובר ומשפיע גם על הפעולות החיצוניות.
_x000D_
כיוון שבסיכומו של דבר נהפך להם חודש זה מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב, הבינו הכול שלא יד בשר ודם היא שהפעילה את המאורעות, אלא (תהלים קיח, כג) "מאת ה' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו". על כן: "נגילה ונשמחה בו".
_x000D_
התברר שכל פרט שהיה עלול להיות לרעתם של ישראל, הפך להיות לטובתם. כך אירע עם העץ שהכין המן בעבור מרדכי, שלבסוף שימש לתלייתו של המן. כך קרה גם לעצה להרוג את ושתי, שמלכתחילה היה נראה שהביאה לגדולתו של המן, אך בסופו של דבר היא שסובבה את מפלתו.
_x000D_
זה לא מכבר הסתובב מרדכי בלבוש שק, מעונה, בוכה וזועק. זה לא מכבר, לא נתן אוכל לפיו (אסתר ד, טז) "שלשת ימים, לילה ויום", בזעקתו אל הקב"ה.
_x000D_
כל בית ישראל הנמצאים במאה עשרים ושבע מדינותיו של אחשוורוש, נתונים היו בידיו של המן, להשמיד, להרוג ולאבד חלילה.
_x000D_
כלל ישראל עומד משתאה מול המהפך, כאשר מול עיניהם יוצא גדול הדור, מנהיגם הגדול, בלבוש מלכות. הלא למראה עיניים זה ייחלנו כל כך. הלא כל תפילותינו ותקוותינו מיושמות!
_x000D_
בכל שנה ושנה בסעודת הפורים, כאשר אנו מגיעים לאותו מצב של חוסר אבחנה, אנו מגיעים גם לנימים הנסתרים שבלב; לאותו רובד שבו שוכנות תמיד אהבת ה' ונאמנות לדרכו. בפורים שבכל שנה ושנה מגלים את אלו שמסתירים את מעשיהם הטובים במשך השנה, ובפורים הם מופיעים במלוא יפעתם.
_x000D_
הביטוי "נכנס יין – יצא סוד", מתאים מאוד לפורים, שבו מתגלים מעמקי הלב האמיתיים של עבדי ה'.

_x000D_