מגילת קהלת
_x000D_
התנ"ך כולל תורה, נביאים וכתובים. עם ה'כתובים' נמנות חמש המגילות: שיר השירים, איכה, רות, אסתר וקהלת. מגילות אלו נקראות במועדים מיוחדים הרומזים לעניינים שמוזכרים במגילות אלו. מגילת שיר השירים נאמרת בפסח, ומזכירה את האהבה ההדדית בין ישראל לבורא כפי שהתגלתה ביציאת מצרים; מגילת איכה היא מגילת החורבן ונאמרת בתשעה באב, יום האבל המרכזי על חורבן בית המקדש; מגילת רות נאמרת בשבועות, משום שדוד המלך, שנפטר בחג השבועות, היה צאצא של רות המואבייה שהתגיירה והפכה לחלק מהעם היהודי במסירות נפש; מגילת אסתר נאמרת בפורים, ומסופר בה על ניסי פורים; ומגילת קהלת נאמרת בסוכות. 
_x000D_
אחד הטעמים לקריאת מגילת "קהלת" בחג הסוכות, הוא שאת "קהלת" אמר שלמה המלך ב"הקהל".
_x000D_
מהו הקהל?
_x000D_
אחת לשבע שנים, בסוף שנת השמיטה, היה עם ישראל זוכה לקיים בחג הסוכות מצווה נדירה. מצוות הקהל. מצווה זו נערכה במעמד אדיר (דברים לא, יב): "הקהל את העם, האנשים והנשים והטף". במעמד זה קרא המלך בעזרה שבמקדש את חומש דברים, שכולו מלא דברי מוסר והדרכה.
_x000D_
לכאורה, ספר "קהלת" אינו נראה קשור ישירות למעמד "הקהל" ולתועלת הרוחנית שהעם שאב ממנו. ואולם לאחר עיון בו, נמצא שאכן קיים מכנה משותף.
_x000D_
בין "קהלת" ל"הקהל" אין רק שורש לשון משותף, אלא גם קשר ענייני. האפשרות להקהיל את העם ולאחדו, קשורה לאימוץ המעשי של העקרונות שבספר "קהלת", על אודות היחס הראוי לקנייני העולם. ספר זה מקנה השקפה וצורת הסתכלות נכונה על ענייני העולם. כאשר אדם אינו נסחף אחרי החומריות וקנייני העולם, הוא משיל מעליו קליפות של אנוכיות, המפרידות בין איש לרעהו. באותה שעה הוא מסוגל להתאחד עם הזולת.
_x000D_
בסיום קהלת נאמר (יב, יג): "סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים ירא ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם". הסחת הדעת מקנייני העולם הזה צריכה להפנות את הדעת לכיוון החיובי של קנייני הנצח, שבהם באה מעלת האדם לידי ביטוי מושלם.
_x000D_
בחג הסוכות אנו יוצאים מדירתנו הקבועה וקובעים את משכננו בסוכה, שהיא דירת עראי; דירה שאין בה מהנאות העולם. בשעה זו עלינו לקבוע בתודעתנו כיצד אנו מסוגלים לדבוק בדרך ה', למרות המהמורות והמכשולים המצויים בדרכנו.
_x000D_
כל תענוגי העולם היו פרוסים לפני שלמה המלך, אך הוא קבע במגילת קהלת שרק ליראת ה' יש ערך ממשי. קביעה זו של גדול החכמים והעשירים שהיו מימות עולם, מסוגלת לסלול דרך לכל הבאים בעקבותיו.
_x000D_
שלמה המלך אומר: אני הקפתי את עצמי בפאר ובהדר וראיתי ש"הכל הבל ורעות רוח" (קהלת א, יד).
_x000D_
דוד כתב את ספר תהילים כביטוי לדרכו של אדם המתמודד נגד יצרו ומבטלו לחלוטין. שלמה כתב את ספרי משלי, שיר השירים וקהלת כביטוי למאבק הכרתי של אדם המחפש את האמת בעולם מלא פיתויים וטעויות. הוא מכיר את הפיתויים, ואפילו נעזר בהם בדרכו אל ההכרה שאין מאומה מלבד הרוחניות.
_x000D_
תפקידו של יהודי הוא לקיים את דברי התורה (דברים ל, טו): "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע". רק באמצעות החוכמה התורנית ניתן להבחין בין טוב לרע ולהשיג את התכלית, שהיא קיום הצו (שם יט): "ובחרת בחיים".
_x000D_
שלמה המלך הבין שבלי יכולת להבחין בין טוב לרע, הוא עצמו לא יהיה מסוגל למלא את תפקידו. בתשובתו לשאלת ה': "מה אתן לך?" הוא ביקש את הדבר הנחוץ לו ביותר, דבר הכולל את הכול. הוא לא שאל עושר ושפע, כוח ותהילה. הוא שאל חוכמה (מלכים א, ג, ח-ט): "ונתת לעבדך לב שֹׁמֵעַ לשפֹּט את עמך להבין בין טוב לרע".
_x000D_
במשאלתו הוכיח שלמה שהוא אכן ראוי לקבל את החוכמה האלוקית. "יהב חכמתא לחכמין" [נותן חכמה לחכמים], אומר דניאל. נתינת מתנה לאדם שאינו חכם, היא חסרת תועלת, כי הוא לא ישתמש בה בצורה נכונה. רק אדם היודע לשם מה נחוצה החוכמה, מקבל תשובה חיובית למבוקשו.
_x000D_
נולדנו עם יכולת לחוש בהנאות החומריות, אך עלינו לדעת שניתנו לנו חיים קצרים, שבהם עלינו לצבור את החשוב מכול, את האוצרות הרוחניים.
_x000D_
על כן אנו קוראים את מגילת קהלת בשבת של חג הסוכות, החג שבו מלמדת אותנו גם הסוכה עצמה שיש לבכר את הרוח על החומר. באופן זה אנו מחדירים לליבנו את האמיתות שהנחיל לנו שלמה במגילת החוכמה.
_x000D_
מגילת קהלת משננת באוזנינו: "הבל הבלים אמר קהלת, הכל הבל". ההצלחה, העושר, השפע, היבול הרב – אינם אלא הבל, העתיד להימוג כעשן. נשאלת שאלה מחייבת המציאות: האם אנו אמורים ליהנות מתוצרת השדה והכרם, או לראותה כ"הבל הבלים"? באיזה אופן עלינו להסתכל על ההצלחה החומרית שזכינו לה?
_x000D_
התשובה היא כי עם חלוף החג יצא האדם מישראל אל שדהו לזריעה מחודשת. הוא ישדד את אדמתו ויטיל בין רגביה את זרעי התבואה של השנה הבאה. בתרמילו ינוחו לקט הזרעים וגם דברי האמונה שצבר בחג האסיף. הוא ידע להסתמך על אביו שבשמיים, ש"מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם". תהיה זו הזריעה שעליה נאמר: "מאמין בחי העולמים וזורע" (תוס' שבת לא, א); זריעה הקשורה לאמונה טהורה, זו שנובעת מהחג שזה עתה הוסיף לנו כה רבות.

_x000D_