ביום הכיפורים מתייצב האדם לפני בוראו, ומבקש שיכפר לו על חטאיו ועל מעשיו הרעים, כפי שכתוב בתורה: "כי ביום הזה יכפר עליהם, לטהר אתכם מכל חטאותיכם, לפני ה' תטהרו" (ויקרא ט"ז, ל'). חייב האדם ביום זה לחזור בתשובה, כדי שהבורא אכן יתרצה ויסכים לכפר לו, שהרי הבורא "אינו מכפר אלא לשבים".
_x000D_
יום הכיפורים הוא אמנם יום חג, אך לא חג גשמי. נהפוך הוא: ההתקרבות לה' ביום זה תובעת מן האדם להתרחק מן הצרכים הגשמיים. ההתרחקות מצרכי הגוף היא התרוממות רוחנית להתעלותה של הנשמה. לבישת הבגדים הלבנים, הנהוגה ביום זה, מסייעת לאדם להיראות כמלאכי השרת, ומקילה עליו את ההשתלבות באוירת הקודש הנאותה, המיוחדת ליום זה.
_x000D_
יום הכיפורים אינו יום אבל או יום צער. אין בו עצבות ואין בו דכאון, שכן אלה גורמים לשכינה שתסתלק מישראל. ההיפך הוא הנכון: יום הכיפורים הוא יום של שמחה גדולה. הקב"ה שמח בו על התקרבות בניו אליו, על העוונות הנמחלים להם ועל האחדות המתגלית בתוכם. לעינוי הנפש מטרה אחת: התעלות, התרוממות, הזדככות ודבקות.
_x000D_
בגוף האדם מצויות שתי מערכות שונות הנוגדות האחת את רעותה: המערכת הייצרית, הרצונית, והמערכת השכלית, ההגיונית.
_x000D_
המערכת הראשונה נעזרת בשני אברים: בעיניים ובלב. הם מראים לאדם את כל הנאה, המושך והקסום. הם יוצרים את התשוקה לתענוגות, והם המנתבים את הדרך לשאר אברי הגוף לעשות את רצון יצרם.
_x000D_
המערכת השניה – השכלית, ההגיונית – יכולה להבין מה טוב לאדם באמת, בגלל נסיונה הרב, חכמתה וידיעותיה. תפקידה של מערכת זו לנטרל את המערכת הייצרית, למתן את תשוקותיה ולמנוע מהגוף להיגרר אחרי הוראותיה. אם אמנם תצליח מערכת זו לפקח על המערכת הראשונה – תיווצר באדם הרמוניה ושלמות, והוא יתפקד בצורה חיובית.
_x000D_
כאשר ירצה האדם להגיע לאיזון המושלם – הוא יצטרך, בראש ובראשונה, להעניק למערכת השכלית את רסן השלטון, ולכופף תחתיה את המערכת הייצרית. אם אמנם יצליח בכך – תחזור השלמות לקדמותה, והדרך פתוחה לתשובה ולשיבה אל ה'.
_x000D_
אולם תחילה יש לשחרר את השכל משלטונו של היצר. יש ליצור ניתוק והפרדה בין משעבד למשועבד, לקרוא דרור לשכל ה"שבוי". זוהי איפוא העבודה הקשה של השב בתשובה. צום יום הכפורים מסייע לו להצליח בה, כי כאשר אין סיפוק של צרכי הגוף, נחלש כוח התאווה ומתגבר כח הנשמה.
_x000D_
חמשת העינויים שאנו מקבלים על עצמנו נמצאים כולם בתחומי היצר ותשוקות הגוף. אנו מפסיקים כל עיסוק בהם, ונוטשים כל מעשה שיש בו משום טיפוח הגוף וסיפוק תאוותיו. ביום זה נוצרת הרפיה מרבית של האדם מכל הרצונות והיצרים. הרפיה זו יוצרת את הנתק הראשוני בין השכל לבין היצר, ומביאה אותם להפרדה מלאה. כוחו של היצר עומד לו רק כאשר הוא מקבל את משאלותיו, דרישותיו ותאוותיו. באם נענה אותו – הוא יחלש, יתמוסס, יתפרק ויסוג.
_x000D_
ההתנתקות מרצונות גשמיים ביום זה, מאפשרת להתרכז ביעדים רוחניים. הויתור על משאלות הגוף, מוביל להעדפת משאלות הנשמה.
_x000D_
מציאותו של הקב"ה בתוכנו ביום זה וקרבתו אל כל אדם הקורא לו באמת –מבטיחה שמאמצי האדם להשליט מחדש את המערכת השכלית על המערכת היצרית – יוכתרו בהצלחה.
_x000D_
ההימנעות מאכילה ומשתיה וויתור על סיפוק יתר צורכי הגוף ביום זה. שברון הלב, רפיון הידיים ופיק הברכיים הנוצרים בעטיו של הצום – מובילים לשבירת האנוכיות. חשיבה אובייקטיבית וגילוי האמת – הינם תוצאה טבעית של הצום.
_x000D_
לפעמים האדם אינו מבין את הצום כראוי. ובאותה שעה, כאשר הוא מדמה, כי הצום מהווה מטרה בפני עצמה, ללא קשר למצות התשובה, מתרחשת תוצאה הפוכה. בעקבות הצום עלול הוא להגיע לקשיחות, להתבצרות בתוך עצמו, להמשך ההתנהגות השלילית ולהעמקת החטא, חלילה.
_x000D_
הנביא דורש שהצום יוביל להתעוררות כללית ולשינוי המעשים לטובה וכפי שנאמר: "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'" (איכה ג', מ').

_x000D_